פושעי אוסלו לדין או: דע מה שתשיב לעצמך

הפוסט הזה מבקש להתעמת עם נרטיב ימני. זה נשמע אולי קצת משונה, שכן עצם השימוש ב"נרטיב" (ומכאן גם "נרטיב מתחרה/אלטרנטיבי/ריבוי נרטיבים) הוא שימוש בטרמינולוגיה של הערב רב המגוון למדי הנראה מימין כ"שמאלנים". אין לי כל כך מה לחדש לאנשים שגדלו בשומר הצעיר או בנוער מרצ.  עבור מי שהשמאל עבורו היא קבוצת הזדהות מולדת, ימנים, ובטח מהסוג הדתי/מתנחלי הם אחר אולטימטיבי, משיחי ומאיים ולא קבוצה שניתן לייחס לה טיעונים רציונאליים.

הצורך להתעמת עם סוגיית "פושעי אוסלו" כלל לא מתעורר אצל השמאלן הממוצע. יצא לי לאחרונה לחזות יותר מפעם אחת בבלוגר נאור עד קצות שערותיו שמנהל שיח מתוחכם ואינטלקטואלי מופלא עם כל סביבתו ופשוט מתחיל לנבוח ולאיים בשנייה שטרמינולוגית פושעי אוסלו או גירוש גוש קטיף חודרת לו למרחב. ואחותי האהובה, שלא פעם תהיותיה הם הרקע שלי לעיצוב מניפסטים, פשוט שאלה את עצמה ואותי: מה בעצם כל כך מרתיח אותנו? או במילים אחרות, האם אנחנו חשוכים בדיוק כמו הורינו שתלשו את שערות ראשם למשמע טיעונים של גדעון לוי? ותשובתי בקצרה היא: זו שאלה חשובה מאוד, שחשוב שאף פעם לא נפסיק לשאול את עצמנו. ובקצרה מאוד: לא.

המבוכה שתקפה את אחותי אל מול צפייה בסרטון של "לאטמה", "הילדים של אוסלו שנת 93"  היא מבוכתם של רבים (או.קיי, לא ממש רבים, אבל מיעוט שאני חלק ממנו, ועל כן הוא יקר לליבי במיוחד). אני מדבר על אנשי האמצע: דתיים ליברלים או שמאלנים ר"ל, יהודים תרבותיים על שלל מאפייניהם ודתיים לשעבר. אנשים שעברו קונברסיה. בניגוד לאחיהם לרעיון- הם עלו עליו לבד. עולמם הפוליטי לא עוצב על ידי המסגרות החברתיות שסבבו אותם. מצד אחד, השמאלנות שלהם חייבת להיות הרבה יותר מנומקת. מצד שני הם מוקפים בהרבה מאוד משפחה וחברים ימנים, ועל כן טיעוני הימין מקיפים אותם מבוקר על ליל כיתושו של טיטוס.

.

על מנת להתמודד עם סוגיית פושעי אוסלו,  חשוב להבין את עיקרי הטיעון . את ה"פושעים" כבר אין מה להעמיד לדין. אחד מהם הוצא להורג בבית דין שדה, אחד משרת כעלה התאנה הנשיאותי של הממשלה שמגדירה מחדש סרבנות שלום מהי, מתרוצץ בכל העולם ומכבס את התחתונים המלוכלכים של ביבי, והשלישי מוצג לראווה כבעל טור בביטאון של אותו ראש ממשלה, כאחד הקולות הכי פחות רלוונטיים בשיח הפוליטי הישראלי. לא בטוח שבפנטזיה הימינית הכי פרועה של 1994 זה נראה יותר טוב.

פושעי אוסלו לדין משמעם: הסכם השלום שחתמה ישראל עם אש"ף ב-1993 נחל כישלון חרוץ. ישראל הכירה בטרוריסטים כבעלי ברית, חימשה אותם, ובתמורה זכתה לשני עשורים של טרור מתמשך, הרג ורצח. את הטעות ההיסטורית הזו ניתן היה למנוע, היה מי שהתריע בשער (אנחנו, אלא מי?). הסכמי אוסלו הם לא רק טעות חמורה, הם בגידה בעם ישראל (את ארץ ישראל נשאיר בצד, עליה אנחנו מעדיפים לדבר בעיקר בחוגים פנימיים), מכירה של האינטרס הלאומי, ועל כן פשע, שרצוי שיהיה בר ענישה. יותר משהיא מצע פוליטי, "פושעי אוסלו לדין", היא סיסמא שמודעת לקיצוניות ולפרובוקטיביות של עצמה. קשה לי לדמיין שיום אחרי בחירתו של אריה אלדד לראש ממשלה אכן יועמד יוסי ביילין למשפט ראווה בגין בגידה (אני לא מפרגן לפרס עד כדי כך, גם לתסריט דמיוני יש גבולות, והוא כנראה לא יגיע ליום שאלדד יהיה ראש הממשלה…). הקיצוניות המודעת משרתת מצע פוליטי אמיתי שניתן לכנותו "לקחי אוסלו". בקיצור נמרץ: ההסכם הזה היה כל כך גרוע, שאחרי כל המוות והנזק שהוא גרם, המינימום שניתן לבקש ממחולליו ותומכיו הוא שייסתמו. משהו בסגנון "בפעם האחרונה שנתנו לכם לשחק בשלטון, שיחקתם באש, ובחיים של כולנו ותראו מה קרה". הנגזרת היא הוצאתו של המשא ומתן לשלום, החזרת שטחים או חלילה מדינה פלסטינית מכלל אפשרות פוליטית סבירה או ישימה. מבחינת חוגים רחבים ביותר בימין, מדובר באמת מוחלטת. תיאולוגית.

האמת כמובן מורכבת הרבה יותר. שלא לומר הפוכה. שלא לומר שהנרטיב שתואר לעיל הוא שילוב מוצלח במיוחד של הונאה עצמית, עיוורון ולא מעט חוצפה. עצם  הרעיון של שלום יהודי ערבי על בסיס חלוקת הארץ לשתי מדינות לאום איים לשמוט את הקרקע מתחת רגליהן של שתי תנועות אידיאולוגיות, דתיות ומשיחיות שנאבקו על מקומם הפוליטי: גוש אמונים והחמא"ס. שתיהן האמינו שהשטח בין הירדן לים בלתי ניתן לחלוקה, שיש להיאבק בכל דרך אפשרית להפוך את החזון למציאות פוליטית, ושקיומו של העם השני במרחב אפשרי רק תחת הכרה ברורה של נחיתותו אל מול העם ההגמוניאלי ועיגונה בחוק. זכרו נא רבותי שנשקם של שוטרי הרש"פ כוון לראשונה אל מול ישראלים באירועי מנהרת הכותל ב-96, וספק כאסטרטגיה, ספק כהתפתחות שלשלטון כבר אין אינטרס לרסן ב-2000. המאמצים לפרק את אוסלו נעשו מהרגע הראשון על ידי ארגוני הסירוב, שהיו אז באופן מפתיע קטנים וחלשים בהרבה מהיום. הם האמינו שטרור בלב ישראל ימוטט את הסכמי השלום. הם צדקו. אה, והיה גם צד ישראלי. הוא נלחם על תודעה עם קמפיין חסר תקדים שביקש לקשור קשר ברור של סיבה ותוצאה בין השלום לאובדן הביטחון, ולשמוט את הלגיטימיות של הממשלה. היה טיעון אחד דמוקרטי: ממשלה הנשענת על רוב זעום ויודעת שחצי מהציבור מתנגד לה ומתעקשת להגשים את האידיאולוגיה שלה בצורה כל כך קיצונית (וב-92 החזרת שטחים הייתה רעיון כל כך שמאלני שזה נחשב מופרע שממשלה נבחרת אשכרה תלך ותיישם אותו) עושה מעשה שהוא חוקי, אבל מסריח בדמוקרטיה ייצוגית. גם מיעוט קטן ראוי להתחשבות ובטח מיעוט גדול. ורבין לא התחשב. הוא הפך את המתנחלים לאויב. הייתי שם, כבר שמאלני למדי, בטח יחסית לסובבים, וראיתי סביבה חסרת אונים מול שלטון שחונק אותה ודוחף אותה אל הקיר (זה עם הכתובת, זוכרים?). בהקשר הזה הדימוי העצמי הוא הכול. קוזאק נגזל באמת מרגיש מסכן (ומי שלא מאמין שיעצום את העיניים ויחזור רגע לשירות הצבאי. שש בבוקר במחסום. מי קורבן של אמא?). אה, והיה גם הטיעון השני, זה עם הרוב היהודי שעליו אין לי אלא לומר שמי שהולך לישון עם גבלס שלא יתפלא שהוא קם בבוקר עם מנדבושקס של ליל הבדולח ושמרוב ריסוסים של תג מחיר כבר אי אפשר לראות את העשבים השוטים בערוגה שלו.

הסכם הביניים, שהיה רחוק משלמות, בנה הרבה מאוד על רצון טוב. הוא לא ביקש לפתור את הכול אלא ליצור תשתית לפתרון. אם הייתה פה תמימות היא דו צדדית. מבחינת הימין אנטישמיות ושנאת יהודים היא מחלה פתולוגית חשוכת מרפא. צימאונו של הגוי לדם יהודי אינה יודעת מרגוע, מה שהיא כן מסוגלת לו הן הפוגות אסטרטגיות. כזה הוא הסכם אוסלו, כזו היא כל הדרישה הפלסטינית לחירות. דם אוסלו הוא כשמן בעצמותיה של הקונספציה. אלא אם כן אתה מאמין בזה, אין לך אלא להודות שהיו שנים בהן הסכם אוסלו עבד. במשך כמעט 7 שנים יכולת לאכול, לטייל ולעשות עסקים בלב הערים הפלסטיניות הגדולות. על המדף בחדרי שבבית הורי (בשטחים אלא מה?) עדיין מונחת כלאחר כבוד חוברת של מוסף "מטיילים" של הירחון "מסע אחר" הנושאת את הכותרת "מסלולים לשכנות טובה" וכוללת טיולי יום בשכם, ברמאללה בבית לחם ובחברון. "הכלה המשחררת" של יהושע עוסק בתקופה הזו ונראה היום כמו מדע בדיוני. עם שלם פשוט סובל בשקט את היהודים בין הרגליים שלו ומחכה לאור ירוק מהמנהיגים מתי כבר אפשר להמשיך לרצוח. מה לא?

מה שהרג את אוסלו זה הפיגועים, הפגנות הימין, בנימין נתניהו וזכות המסמר האחרון שמורה לראש הממשלה ה"שמאלני" האחרון שהיה לנו. ביבי לא הפר את ההסכם. הוא רוקן אותו מכל תוכן כי הוא שידר אי אמון בפלסטינים, ויצר אי אמון מוצדק כלפיו. הסכמים בין עמים יריבים לא יכולים להסתמך על רצון טוב של הציבור. הוא יזכור את העוולות, את המוות, את השנאה של הצד השני כלפיו. מאידך הם פשוט לא יכולים להתקיים בלי הרצון הטוב של ההנהגה. ואז בא ברק. חשף את המסכה. נתן את הכל. זה לא אנחנו זה הם. אין פרטנר, ואפשר לדהור אל עבר המציאות העגומה שלנו היום. אבל רגע. זה לא באמת הם? נתנו שלום, קיבלנו טרור. עם המשוואה הזו, עם ההיגיון של ברק יותר מדי אנשים בשמאל המתון עדיין מזדהים. אז בא נסתכל על אוסלו הפלסטיני.

ערב הסכם אוסלו, חיים בגדה המערבית וברצועת עזה קצת פחות ממאה אלף יהודים. הכיבוש כיבוש והעוול עוול, אבל פלסטיני עדיין יכול להיכנס למכוניתו ולנסוע מנקודה א' לנקודה ב'. הסכמי השלום מעניקים לישראל שליטה צבאית ואזרחית על 60% מהגדה המערבית (שטח  C) וישראל לא מחכה לרגע. תוך שלוש שנים מיום חתימת ההסכם ישראל, שבאופן רשמי ממשיכה לדבר על שלום, הסכמי קבע ומו"מ שולחת את אזרחיה בהמוניהם ליישב את שטחי המדינה הפלסטינית העתידית ולמנוע בגופם כל אפשרות של רצף טריטוריאלי. תחת הטענה שעל גורל ירושלים יש לדון בהסכמי הקבע, הוקפה ירושלים הערבית כולה בהתנחלויות (מסופחות, ברור שמסופחות) משלושת צדדי הגבול שלה עם הגדה. הגדה המערבית היא שטח המאכלס כיום כ-חצי מליון יהודים. מערכת הכבישים, השירותים והיישובים של היהודים בגדה מונעים דה-פקטו כל אפשרות של רצף טריטוריאלי. ממצב לא פשוט כבר אז, כיום לתת חירות לפלסטינים כרוך בטראומה לאומית עצומה, שהבאנו על עצמנו במודע, ובדיוק מהסיבה הזו. ימני שטוען שהסכם אוסלו נכשל משול לאדם שמניח לבנת חבלה על יסודות של בניין ועם הקריסה, רצוי תוך שהוא נשען על קיר ומעשן, פותר בטבעיות "אתה רואה? אמרתי לך שהוא לא יציב".

אז מה הבעיה של השמאל פשוט לומר את זה? מדוע "פושעי אוסלו לדין" מוציא ממנו כאלה אגרסיות? מכיוון ש"השמאל המולד" עבר חוויה קולקטיבית מכוננת ושבטית סביב רצח רבין. הוא בנה עולם דימויים הכולל מערכת של רגישויות ג'סטות וטקסים. חברים שמאלנים. כמי שיצא מחברה דתית וימנית, קשה לי לראות אתכם כל כך דתיים. התגובה הזו, היא מה שיקבל מי שיכנס לכנסייה בחג המולד ויצעק "הוא אדם! יהודי! לחם הקודש זה סתם קרקר!". הסיסמא הזו "פושעי אוסלו לדין" מכילה חוסר רגישות, חילול הקודש, ודיבור בשפה שהיא כל כך זרה, שמי שנושא אותה הופך אוטומטית לנגטיב. מצד שני יש את אלו שהאמינו לברק, ולקחו חלק לא רק ברצח של אוסלו אלא גם של השמאל הישראלי כאלטרנטיבה. כשאתם הדלקתם נרות בכיכר אני הייתי בסביבה אחרת. בישיבה התיכונית המתנחלת שלי האווירה הייתה שילוב של מבוכה עצומה, בלבול, המון אשמה שלא מדברים עליה והתלבטות גדולה עם להיות חלק או לא, ואם להתיר חופש מצפון לתלמידים שלא רוצים לנסוע עם הישיבה לבכות בכיכר (כן, כן, בית הספר הסיע את תלמידיו לבכות בכיכר) על מותו של יריב אידיאולוגי שנוא. מהר מאוד המבוכה והאשמה הפכו למגננה, ומשם למתקפה, וכך נולד "פושעי אוסלו לדין". הסיבה שהסרטון המדובר של לאטמה מוקרן בבתי ספר דתיים ביום רבין, הוא על מנת להטמיע את האמת האידיאולוגית חוצבת הלהבות, שהיא עדיפה בהרבה על אשמה. אשמה מורכבת מאוד. כי היא גם מאיימת. כי יש מי שעומד מהצד וצועק שהדתיים והמתנחלים רצחו את רבין. ושעצם היותם ימנים מתנגדים לאוסלו הופך אותם שותפים אשמים, גם הדורות שנולדו אחרי. אז דה-לגיטימציה של השמאל הוא התשובה הפוסט ציונית ההולמת של הימין.

אוסלו נכשל כי הימין והחמאס הכשילו אותו. הם חיבלו בסיכויי עתיד טוב יותר במודע ובכוונת מכוון ועמדו בצד בכדי לקצור את הפירות. מצבם הנוכחי של הרשות הפלסטינית, של השמאל הציוני מבית מדרשו של רבין, ושל חזון שתי המדינות הוא כאלף עדים להצלחתם המסחררת של הימין משני הצדדים. אז שמאלן יקר, בפעם הבאה שימני בא אליך ומתחיל אם "פושעי אוסלו לדין" פשוט תסביר לו שהוא לא באמת רוצה שנתחיל לשפוט פה את האשמים עם מה שקרה עם אוסלו. שבת שלום.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על פושעי אוסלו לדין או: דע מה שתשיב לעצמך

  1. Aviya הגיב:

    יוחאי היקר קודם כל מברוק על הבלוג.
    ראשית לא חוכמה להגיד שרק הימין והחמאס הכשילו את אוסלו, גם לשמאל יש איזושהי אחריות לכשלונו, בריצה ל- "שלום עכשיו" ולא ביצירת תהליך ארוך שיטמיע את השלום בשני הצדדים.
    לדעתי הבעיה העיקרית שלנו היא שעדיין לא הגענו להבנה שיש כאן מלחמת דת ואולי דרך הסתכלות מהכיוון הזה נוכל להגיע כאן לדו-קיום.
    בהצלחה,
    אביה
    (אני שמח שאני הראשון שיוצא לו להגיב על הבלוג)

  2. ניבה הגיב:

    אביה, הדבר הזה שאתה קורה לו "אשמת השמאל" הוא אשמת אהוד ברק, לא ממש שמאלני בעיני הרבה מאוד אנשים. לעצם העניין, אני עדיין מתמודדת עם הרעיון שיש חוגים שבעיניהם "פושעי אוסלו לדין" הוא נרטיב לגיטימי (מדובר בהסכם מדיני שנעשה על ידי ממשלה שנבחרה בבחירות דמקרטיות, אם הטענה הזו לגיטימית אפשר להשתמש בטיעון דומה גם נגד ראשי ממשלה שיצאו למבצע צבאי או מלחמה כושלת).
    חוץ מזה יוחאי, קצת נעלבתי שאתה מייחס את ההגדרה " אנשים שעברו קונברסיה" רק לאקס ביינישים. מרבית חברי השמאלנים לא גדלו במצפן. הההורים שלנו הצביעו מרצ אבל כשאנחנו מציינים בבית שאנחנו מצביעים חדש אנחנו שומעים לפעמים "טפו ערבים" ו"קומוניסטים". והחנוך שלנו היה אינדוקטרינציה ציונית צבועה לא פחות מהחינוך הדתי. בשיעור אזרחות אפילו לימדו אותנו שיש עם כזה ערבים ישראליים שהם שונים לגמרי מהאויב הפלסטיני ושהם פשוט נתנו לנו במתנה את האדמות של כל מושבי הסביבה.
    במילים אחרות, די להדרה, גם לנו יש טראומות!

  3. יוחאי כהן הגיב:

    ניבה, חלילה לי מלזלזל בטראומות של השמאל הפרדוקסלי. אני רק טוען ששלי שוות יותר. ועכשיו ברצינות, אני לא אומר שמעבר ממרצ לחדש הוא לא טראומטי, אבל בהקשר של חשיפה, צורך בהתמודדות או רצון להתמודד עם נרטיבים של הימין אני לא חושב שזו מנת חלקו של השמאל מהסוג הזה. את וההורים שלך מסכימים שפושעי אוסלו לדין הוא נרטיב הזוי. אתם לא צריכים להסביר לעצמכם למה, ולמען האמת הרבה פעמים מה שמאחד אותכם (את וההורים שלך הם רק סמלים פה, כן?) זה ההסכמה שהימין הזוי ומסוכן.
    אביה, ברוך הבא! בודאי שגם השמאל הישראלי ואש"ף אחראים לכשלון וגם הם עשו טעויות. ההבדל הגדול זה שהם באמת ניסו, באמת רצו שזה יצליח, לא היה להם מה להפסיד מההצלחה, וכפי שניתן לראות הם הפסידו את כל הנרטיב שבנה אותם כהנהגה עם הכישלון.
    לגבי מלחמת הדת- שוב אני נאלץ לא להסכים, לטעמי מדובר הרבה יותר בדתיזציה של לאומנות מאשר נשיונליזציה של הדת. הן גוש אמונים והן החמאס הם סטייה חריפה מאוד ומודרנית מאוד מהמסורות הדתיות של היהודת והאסלאם, התפתחות שבאה כתוצאה מקידוש הלאום ולא מהלאמת הדת.

  4. שריאל הגיב:

    היה מאמר מאיר עיניים בהרבה מובנים במיוחד בהקשר של המכשולים להסכם שנוצרו לאחר הסכם אוסלו בנוגע לאפשרות לרצף טריטוריאלי לפלסטינים, ואני מצר על כך, אבל הייתי רוצה להתעכב על מספר נקודות (אמנם איני ימני בדעותיי, אבל אני מרגיש שנעשה להם פה קצת עוול בחלק מהנקודות): 1. המקום שבו אתה נותן כוח להנהגה על פני העם בהובלת תהליכים שאתה חושב שהם נכונים או רצויים. 2. אם אני לא טועה ונכון שימנים רבים באותם שנים היו להם נימוקים דתיים לסירוב להחזרת שטחים, אבל תמיד היה מה להיתלות עליו גם מבחינה ביטחונית, ואני מדבר על דברים שאמר עראפת לגבי הליכה לתהליך של שלום על מנת להשיג בדרך שלום מה שאי אפשר להשיג בדרך מלחמתית (טיעון זה שימש כטיעון מנצח בפי ימנים רבים וכלל לא הזכרת אותו). גם היה איזשהו עניין, כך זכור לי עוד בתקופת רבין שבו שוטרים פלסטיניים ירו לעבר כוחות הביטחון הישראליים, גם לכך צריך לתת את הדעת. 3. תמיד נשמע תירוץ דחוק להאשים את ברק בכישלון השיחות (משהו כמו ברק הבטיח להם ישר את הכול וככה לא מנהלים משא ומתן, מצטער זה תמיד נשמע לי חרטא). 4. הדילוג הקליל הזה לעבר גבלס כשנוגעים בסוגיות נפיצות (שיש בו גם חומר מסויים למחשבה אמנם), מונע מראש כל אפשרות לדיון ושם את זה ישר בתוך סד הפוליטיקלי קורקט. אותו כנ"ל עצם הטענה שהיות אנשים ימנים מתנגדי אוסלו הופך אותם לשותפים אשמים. 5. קשה מאוד לדעת לעסוק במה היה קורה אילו רבין לא היה נרצח, אבל למיטב זכרוני, ומדובר לפני הרצח, ביבי הוביל בסקרים, אז בהחלט קשה לומר מה היה קורה לאוסלו (שבשל הרצח גם קיבל מעמד כמעט קדוש מחלק מהציבור)

  5. ניבה הגיב:

    האמת היא שאני פשוט מזועזעת (אבל גם מרותקת ) מהעובדה שצריך להסביר שפושעי אוסלו זה נרטיב הזוי. במקומות שאני גדלתי האנשים הלא הזוים (אלו שלא ישבו לידי באוטובוס חזרה מההפגנה בכיכר ותכננו התנקשות בדניאלה וייס) אין בכלל נרטיב כזה. כלומר יש אבל הוא נחלתם הבלעדית של ילדי גבעות מופרעים ולא של הקבוצה החביבה המכונה "דתיים של אוניברסיטה". אותנו לימדו שאין להם שום קשר לעשב השוטה יגאל עמיר.
    באופן אישי היה לי מאוד קשה לקנות את זה בהתחשב בעובדה שאם ארץ ישראל באמת כלכך קדושה אז למה לא לעשות הכל כדי לשמור אותה בריבונות יהודית?

  6. א. הגיב:

    מה לגבי אלה שמחד מתנגדים ומתנערים מהשימוש ב"פושעי אוסלו לדין" אך מאידך עדיין מאמינים שהסכם אוסלו היה טעות?
    יש גם דתיים-ליברליים שעדיין נמצאים על גבול הימניות. נוח לך להשתמש בכותרת "פושעי אוסלו לדין" כשברור לכולם (למי שייחשף לכתוב) שזוהי דעה שגוייה ומוקצית בחוגים רבים במקום "אוסלו היה טעות" שהיא דעה לגיטימית ושבהחלט מעניין לדעת כיצד כאיש שמאל אתה מתמודד איתו.

    לא הבנתי האם אתה כותב לקהל שמאלני או קהל ימני. מצד אחד אתה מעלה טענות שהן ברורות לאנשי שמאל, שמיותר להזכיר אותן (לאנשים שחושבים בדיוק כמוך) אבל מצד שני אתה משתמש בטרמינולוגיה שגורמת לאנשי ימין לעצור בכל שורה ולהתעמת עם הכתוב – בהשאלה מוויכוחי ויקיפדיה, הטקסט שלך צריך היה להיות מלא ב [citation needed] אחרי קריאה. דוגמאות על קצה-המזלג:
    * בית דין שדה – במקום רצח מתועב (הימין הלא-חשוך, כן?)
    * העובדה שהנשק שניתן לשוטרי הרש"פ הופנה "רק" באירועי מנהרות הכותל לא משנה את העובדה שהוא הופנה (חייבים להודות שלשם שינוי היה לימין הברקת קופירייטינג עם "אל תתנו להם רובים")
    * החזרת שטחים היא מונח שגוי מהיסוד לאיש הימין – השטח שנכבש מירדן לא יכול להיות מוחזר למדינה שעדיין לא קמה.
    * במו עיני קראתי את טובי כותבי השמאל מדברים על אותם 7 שנים טובות שאתה מזכיר כשנים בהם יהודים עבי-כרס בחסות ההסכם והרגיעה ניצלו פועלים פלסטינים מסכנים כחוטבי העצים ושואבי המים של הישות הציונית וכבשו עוד יותר בעוז את הארץ עד שלוחמי החופש הפלסטינים הרגישו שנמלאה הסאה.
    * אתה משווה את הפגנות הימין לפיגועי הפלסטינאים, בצורה מעוותת למדי.
    * אתה מתעלם לחלוטין מבחור אחד, מזוקן ולובש כאפיה.

    לסיום, הדבר הנורא ביותר בטקסט הזה – אתה משתמש בצורה לא נכונה בדימוי על יתושו של טיטוס – הרי מדובר בדבר מה (קטן) המנקר בגוף עד חוסר אפשרות להתעלם ממנו ולא במשהו (גדול) המקיף וזורם סביב רעיון קטן בודד.

  7. רמונה הגיב:

    הי אח שלי!
    קודם כל אני אומרת מה שאני תמיד אומרת: אתה צודק כמו תמיד, וכמה טוב שיש מישהו צודק במשפחה הזאת!!!
    אבל מה שבמיוחד זעזע אותי בשיר של לאטמה לא היה דווקא טיען "פושעי אוסלו לדין", לא זה מה שהביך אותי. הביכה אותי העובדה שהם לא מתביישים להשתמש באנטי טיעון. זה יותר מדי מזכיר לי את הטיפול בגולדשטיין של האח הגדול: אתה זורק רפש פשוטו כמשמעו על היריב הפוליטי המוכה והאומלל שלך, שמרוב שהוא מוכה ואומלל כבר אין צורך להתווכח עם הטיעונים הלגיטימיים שלו. מספיק לומר עליו שכל רצונו הוא לצבור כח ורווח אישי (תשוקתו הסוטה לפרס נובל לשלום) ושהרג יהודים זה תחביב שלו ("אוייב העם"). אולי יש ימנים שרעל מסוג כזה כבר מחלחל בדמם מזה עשור ושהם באמת מאמינים בזה, אבל נדמה לי שרוב מי שצוחק מסטירה מהסוג הזה מזדהה איתה כי בבסיסה עומד חוסר מוכנות להכיר או לשמוע טיעונים שהולכים מעבר לכאן ולעכשיו הבטחוני. הצורך להתשמש בשקר הוא עצוב ומביך.
    חוצמזה לעניין אחר: אני לא בטוחה לגבי דתיות ולאומיות. הסוג החרד"לי הפושה בארץ כמגפה מראה מזיגה שכבר אי אפשר לדעת מה יותר חזק ממה. אבל מעניין לחשוב על זה. מה שבטוח הוא שגידלנו יהדות פונדמנטליסטית. גם זה עצוב ומביך.
    אבל הכי עצוב ומביך שאפילו המילה "שלום" מעשתה מוקצית בארץ. לאחרונה בני בשן מרבה להשמיע איזה שיר מקושקש ששרים זמרי ישראל במשותף שהפזמון המסולסל שלו הולך ככה: "מה הלב שואל? מה הוא מתפלל? – שיבוא הטוב על ארץ ישראל". אנחנו לא רוצים שלום. מסתפקים רק ב"טוב" (אפילו ש"שלום" היה מתאים יותר למשקל השיר). או ליתר דיוק: נגיד תודה גם אם רק לא יהיה יותר גרוע.
    ובברכת: קדימה להפציץ את אירן (אני זורקת לך עצם לפוסט הבא, שים לב…)
    טוב ולהתראות
    אחותך

  8. בז'ז'ק הגיב:

    נהדר. אתה עושה הזמנות ? אני רוצה פוסט על איך הפכה המילה "שמאלני" לקללה מן המניין במדינה שלנו. עד כדי כך שגם מחאה צודקת על עוולות כלכליות ברורות ומיידיות כלפי החברה כולה מושלכת לזבל בגלל שאחת הסבתות של אחד המארגנים שמאלנית.

  9. יוחאי כהן הגיב:

    קודם כל תודה לכל אלו שקראו, התעניינו והגיבו. מאוד פחדתי שהרשימה הראשונה תראה כמו מומולדת לאביה, אז תודה שלא השארתם אותי לבד בחושך. את רובכם עד כה אני מכיר אישית (אני רק לא סגור אם א. זה מבית הנשיא או משרד התיירות), אבל כמה כבר יוצר לי לדבר אתכם על פוליטיקה? אם כי חלף זמן רב והרשימה הבאה כבר בפתח (אני מאוד מקווה…) כמה הערות לסיכום, וכמובן המילה האחרונה, כי אני יכול.
    אני יודע שגם הימין מורכב מהרבה גוונים וכו'. אני דיברתי על מגמה מסוימת. לרוב שאני מדבר על הימין אני מדבר על מתנחלים דתיים בורגנים ומתונים בעיני עצמם. הידע שלי בכל סוג אחר של ימין או דוסים נסמך ברובו על מקורות משניים, חלקם מפוקפקים מאוד.
    ניבה, כל הנרטיבים הזויים (במובן האנדרסוני שמישהו הזה אותם) ואני לא חושב שבדיונים עם תוכן אחר אבל אותו עקרון היית משתמשת ב"הזוי" ו"נורמאלי" באותו אופן. תחשבי על זה.
    אני מקבל את ההערה של שריאל על הנאצים. מכיוון שזה המקצוע שלי, זה גם עולם הדימויים וסביר להניח שזה יקרה לי הרבה. (ניבה, אולי אפשר להוסיף בפינה למעלה באופן אוטומטי הערה כמו "הכותב מתנצל על השימוש הנלוז בשואה ומיצר על הסבל שנגרם לניצולים ולזכר הנספים כתוצאה מדבריו"? יש מצב שזה יתפוס כמעט תמיד…)
    אני לא משתמש בטרמינולוגיה של ימנים מהסיבה הפשוטה שאני לא ימני.
    ולגבי ההצעות להמשך- תודה, ואני מקווה שהרשימה הבאה אכן תכלול מוטיבים מההזמנות של רמונה ובז'ז'ק, אבל אני מתחייב רק להמשיך לכתוב בדיוק מה שחשוב לי באותו זמן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s