חייל, שפר הופעתך: דיון מקדים למתגייס למלחמת האחים

רוחות רעות מנשבות בארץ. אינני מדבר על הפרלמנט שהתחרפן, הדרת נשים, רדיפת התקשורת או שריפת מסגדים. כל אלו רעות חולות ודוחות הראויות לא רק  לגינוי אלא למאבק. הרוח הרעה שאני מבקש לבצע בה גירוש פומבי היא שנאת מתנחלים. בשלב זה יחשוב הקורא, בעיקר זה המכיר אותי עוד בטרם הפכתי לבלוגר מבטיח בעל שתי רשומות שלמות, שבודאי נחטפתי על ידי קרני אלדד שמחפשת במות נוספות ליללות הקוזאק הנגזל. אלא שהעניין כלל איננו המתנחלים. העניין הוא אנחנו. וב"אנחנו" אני מתכוון לכל מי שמחשיב את עצמו לאיש שמאל. בהקשר הזה אני אגדיר שמאל ככל מי שיש לו יחס חד משמעי כלפיי התופעות שתוארו למעלה, ורואה את עצמו חייל במלחמת התרבות שעיתונאים מסוימים הכריזו עליה בשבועות האחרונים. והדבר הזה, כן דווקא זה ודווקא עכשיו הוא בירור עצמי שאנחנו חייבים לעצמנו לפני שאנחנו יוצאים להלחם על צדקתה של תפיסת עולמנו.

מי שחושב לקבל טקסט דביק ברוח גשר או צו פיוס שיחשוב שוב. אני מאמין שההתנחלות כמוסד היא פשע מדינה, איוולת ועוול מוסרי מתמשך. אין התנחלויות חוקיות, חצי חוקיות או חוקיות עד שיוכח אחרת. אז ניתן להירגע, אף אחד לא יישלח ל"שבת של קירוב לבבות" (על ידי הרעפת טובתם של ערכים יהודיים "אמיתיים" לעגלתכם הריקה) בשילה. לפני שאנחנו מדברים או לא מדברים עם מתנחלים חשוב שנבין מה הם עבורנו, ואיזה תפקיד הם ממלאים. רמז: זה לא מחמיא, וזה לא מכבד את הדימוי העצמי שלנו.

את הטקסט הזה אני מתכוון לכתוב כבר הרבה מאוד זמן. אפשר לומר שחלק מהמוטיבציה של פתיחת הבלוג הייתה לכתוב את זה. זה היה צו השעה כשהשיח של מחאת האוהלים, שכל הרעיון שלה היה הכלה, ריבוי, וסולידריות של ההמון אל מול הדיכוי המערכתי והממסדי גלשה אצל יותר מדי אנשים לפשטנות של כסף לחינוך ולא להתנחלויות. מי שדחף את התפיסה הזו היו שמאלנים רהוטים וסוציאליסטים אדוקים כמו נחמיה שטרסלר, ועדיין מספיק נשמות טובות נפלו בפח.

זה היה צו השעה  כשהמנהיגה הנבחרת של העבודה (מודה, לא כוס התה שלי. לא היא ולא העבודה) עברה צליבה פומבית על זה שהיא סירבה לתת לתקשורת את ליטרת הבשר המסורתית של סימון המתנחלים כאויב. זה מרגיש לי כמו צו השעה בכל פעם שחבר שמאלני, ביקורתי, איש מוסר ושום שכל, פשוט שוכח את כל הסטנדרטים שלו כשזה מגיע למתנחלים.

אבל עכשיו נראה שמישהו פשוט ירד מהפסים. שבוע שעבר צה"ל רצח את מוצטפא תמימי בירי רימון גז לפניו מטווח אפס מתוך ג'יפ ממוגן, באירוע שאף תועד באופן נדיר. שלשום פרצה כנופיה של "תג מחיר" לחטמ"ר אפרים ותקפה את המח"ט. אפס נפגעים ואפס מעצרים. השימוש שהשמאל עושה בהשוואה בין המקרים הוא מובן מאליו. צה"ל פרסם את ההפרדה הישראלית הכה ברורה בין יהודים לפלסטינים הן ברמת הפעולה והן ברמת ההצהרות שנלוו אליה יותר מאלף סרטונים של מחסום ווטש. הקריאה למה ערבים מתים על "תנועות חשודות" ומתקפות של ממש לא זוכות לתגובה היא במקומה.  אלא שהן ברמת התגובה של הממשלה, הצבא והממסד המתנחלי, והן ברמת האשמות השמאל ניתן להבין שמה שמבקשים פה בעצם זה שהצבא יתחיל להנהיג את היד הקשה שלו ואת הסטנדרטים של הגנה על הביטחון מלחמה בטרור וכו' גם על מחבלים יהודים. למעט בצלם, שביממה האחרונה פרסם את זה בדף הפייסבוק שלו שלוש פעמים, לא יוצאת קריאה ברורה חדה ומחרישת אוזניים: "מפגרים! התכוונו שהסטנדרטים לפיהם הצבא פועל כלפיי פלסטינים הם מעוותים, לא קראנו ליישם את אותם סטנדרטים גם על יהודים!". ועל כך אין לי אלא לומר שמי שטוען שאם כבר יש עוול אז שיהיה שוויוני הוא אידיוט. במקום לשמוע את זה התגובה השמאלנית הנפוצה מדי להשתוללות שנעה בין חוקי חירום, צווים מנהליים, הכרזה על ארגוני טרור (אפשר להגיד על הכולירות האלו הרבה דברים, ארגון הם לא) והצהרות על "הנהגת יד קשה" בין שביעות רצון לתרועות של ממש מהטריבונה. אין גזירה שווה בין הקריאה הקדושה לצדק לכל, לבין הפרוורסיה החולנית שאם הצדק לא מופיע לפחות שהעוול יחול אף הוא על כמה שיותר אנשים. תקראו לי שמרן, אבל לדעתי כמה שפחות עוול יותר טוב.

הדבר הזה לא התחיל היום. בשביל יותר מדי אנשים, שלב ההגדרה העצמית שלהם כשמאל עוברת בשנאת מתנחלים (וחרדים, שחלק גדול מהאמור כאן נוגע גם להם, אבל אולי מגיע לזה פוסט נפרד). לפני כמה שנים קמה תנועה שבינה ובין תפיסה שמאלית או אפילו ליבראלית של העולם אין דבר וחצי דבר. המניפסט המכונן שלה היה ניאו-שמרני, גזעני, קסנופובי ועמוס בדעות חשוכות, חלקן קדומות וחלקן מקוריות (כמו תפיסה תמוהה של רבין כגרסא חילונית של האדמו"ר מלובביץ' שליט"א זצוק"ל) אבל הם  ממש שנאו חרדים ומתנחלים, וזה הספיק להם בשביל להכניס את המילה "שמאל" לכותר התנועה שלהם.

את התופעה האמורה אין לי אלא להגדיר כמוסר כפול. "דאבל סטאנדרט" משמעו שהסטנדרטים המוסריים שלך הם תלויי מקרה, ומכאן ניתן לפסול אותם כסטנדרט מוסרי ולקרא להם פשוט אינטרסים. לדוגמא, אם אני חושב שדמוקרטיה זה ערך עליון אבל צריך להגביל אותה אם יש חשש שרוב הציבור יבחר במפלגה שאינה תואמת את האינטרסים שלי או סתם מוסלמית, התמיכה שלי בדמוקרטיה כערך היא אפעס לא משהו.

כך גם אם אתם תומכים בחופש ההתאגדות, אבל חושבים שזה דווקא סבבה לעצור אוטובוסים בדרך להפגנה נגד פינוי גוש קטיף. כשאת כותבת תחת כל עץ רענן שצה"ל הוא צבא כיבוש אכזרי ושקרן, אך ברגע שהפגיעה בו באה מימין את משתמשת בקווים אדומים שמאוד זרים לך בכל מקרה אחר. אם מדינת ישראל היא פרויקט קולוניאלי פסול והציונות היא גזענות לא יתכן שאל מול רבנים שתוקפים אותה מכיוון אחר אתה פתאום לובש חליפת ממלכתיות שממש לא במידה שלך ויורה סיסמאות כמו "מרידה במלכות" (מלכות??? מתי נהיית חובב תלמוד עם תפיסה משיחית של שיבת ציון?) אם החוק הישראלי הוא "קדוש" איפה הקדושה של החוקים מכשירי הנישול, ההתעללות והעוול? ואלו שמגדירים בית של מישהו כ"אדמות מדינה" שאף פעם לא מימשה את תביעת הבעלות העקרונית שלה על השטח? או אלו שכל אזרח צריך לבוא לצבא שקוראים לו ולעשות בדיוק מה שפוקדים עליו? ומה עם הימין הקיצוני (או שמא נאמר ראדיקלי? אקטיביסטי?) ממתי קיצוניות מוציאה מחוץ לגדר? או שהיא לגיטימית רק כשהיא נגד הגדר?

מבחינה אינטרסנטית צרה, צריך השמאלן המצוי להבין שגם חקיקה שהיא מוכוונת "ימין קיצוני" היא חרב פיפיות. מבחינתנו לאפשר לשלטון לחוקק כל מיני תקנות נגד "גורמים קיצוניים חתרניים ומסוכנים" זה פשוט לא רעיון טוב. אבל לא למען האינטרסים התכנסנו.

רגע רגע, תגידו ובצדק, איך אתה משווה אבירי צדק שנלחמים למיגור עוול שאפילו לא מופנה כלפי הקבוצה שלהם כמו מפגיני בילעין ונעלין לקוזאקים שמפגינים על זכויות היתר שלהם לשדוד אדמות?

ובכן, מכובדי, פלורליזם הוא לא קוד אתי פתוח למו"מ. להיות פתוח לקיום דעות שלא מאיימות עליך זה לא חוכמה. הרעיון הפלורליסטי הוא קבלת הקיום של גורמים שלא מסכימים אתך ולעיתים גם מסכנים את קיומך או שוללים אותו. זה מה שאמור להפריד בינינו לבין אלקינים ואקוניסים למיניהם. התפיסה של רבים מאיתנו מאתגרת מאיימת ונתפסת כמסוכנת בעיני רוב הציבור בישראל. הטיעון היחיד למה אסור לסתום לנו את הפה הוא אותו טיעון שמתיר לרבנים להטיף לערכים שהם מבחינתנו חושך על פני תיהום בלי שאנחנו נזדעק להסתה ולסתום להם את הפה. מי שנחרד מתופעה של איסלמופוביה אמור להבין את זה. מה הבעיה בעצם בהצתת מסגד אם זה בית תפילה פרימיטיבי שמדיר נשים וסותר כל ערך מערבי? למה אנחנו לא שורפים אותו בעצמנו? האמירה המיוחסת לוולטר לפיה "אינני מסכים עם מילה מדברך אבל אמסור את חיי על זכותך לומר אותם" אמורה להיות לחם חוקינו ונר לרגלינו. בלי סייגים, ועדת חריגים או חוק ההסדרים. ועד כאן השאלה העקרונית במידה והמתנחלים באמת היו הדמון שאנחנו מתייחסים אליו.

היחס שאני מוצא כלפיי המתנחלים הוא זהה בעקרונותיו לגזענות וקסנופוביה. ראשית כל ההכללה: "המתנחלים הם…", יש להם רצון אחד, ניתן להטיח בהם כקבוצה האשמות, יש להם מאפיינים, אמונות, וסטריאוטיפים. כל ניסיון לייצג תפיסה מורכבת יותר שלהם כקבוצה, או חלילה קבוצות, נפסל על הסף כסיוע לכיבוש. כשאנחנו באים לדון בהם מונחים כמו "קיצוני" "הזוי" ו"נורמאלי" לפתע מתגלגלים על לשוננו כאילו לא היינו אנשים שמקדשים את הנון-קונפורמיזם ומסתייגים מכל מה שמריח ממיינסטרים רק לפני רגע.  אם משהו לידנו יבוא ביציאה גזענית על ערבים אנחנו נדע מיד להסביר קודם כל את העובדה שהחברה הפלסטינית מורכבת מפנים רבות ומגוונות. אי אפשר פשוט להגיד "הפלסטינים" ובטח שלא "הערבים" אחר כך נדע לנתח את ההבדל בין הנרטיב הפלסטיני לזה הציוני, את ההיגיון שעומד בבסיס נרטיבים אחרים מתחרים לשלנו (למשל מה גורם לאנשים להצביע לחמא"ס או להתקרב לדת מבחינה תרבותית וסוציולוגית), גם הכשלים והבעיות הם לא אימננטיים לערביות או לפלסטיניות, ולא תוצר של רוע אלא תוצר של נסיבות היסטוריות. כשזה מגיע למתנחלים אין ריבוי, אין נרטיבים ואין נסיבות היסטוריות.

אבל רגע! איך אתה משווה? הרי המתנחלים אינם גזע או מיעוט דתי. הם קבוצה אידיאולוגית שבחרה את דרכה, ופסילתה כקבוצה היא נגזרת של פסילת הדרך!

האמנם?

אני לא הולך להתחיל בנאום סנטימנטלי נוסח גם להם יש ידיים עם עשר אצבעות. עצם המגורים בשטחים לא אומרת הרבה על אדם. אולי בחוגינו הסגורים זה נראה מוזר, אבל תפיסת ההתנחלות כפשע מלחמה לכתחילה היא מאוד נדירה בישראל. המדיניות הכלכלית של הממשלה בעשר השנים האחרונות פשוט שולחת כל אדם שאין לו תודעה שמאלית מאוד מפותחת לגור מעבר לקו הירוק. אני מסכים שכל מגורים בשטחים הם מעשה פוליטי, אבל לא תמיד היא מעשה פוליטי מודע. תפיסת "גושי ההתיישבות" לפיהם אחרי שדנו בינינו לבין עצמנו והחלטנו שחלק מההתנחלויות הם דווקא בסדר ואנחנו ממילא לא נפנה אותן גורמת לכך שעשרות אלפי תושבים בשטחים כלל לא מרגישים שהבית שלהם שנוי במחלוקת. הייתה תקופה שהיינו צעירים ותמימים שמקומות כמו כפר אדומים או אלון נראו לנו כמו אחלה אופציה למגורים מבחינת המיקום האנשים והנוף. העובדה שבחרתי לא לגור שם כי זה בשטחים נתפסה על ידי הסביבה שלי כסממן מתקדם של אובדן קשר עם המציאות. יש בשטחים הרבה מאוד סוגים של אנשים עם הרבה מאוד דעות. בהתנחלות שבה גדלתי, זו מהסוג המוכחש האחרון, יש לא מעט אנשים המגדירים עצמם שמאל, מצביעי עבודה ואפילו מרצ. משום מה הנטייה הכול כך טבעית שלנו לראות בכל אדם קורבן של המערכת, פשוט לא עוברת את הקו הירוק.  שלא לדבר על אלו שפשוט לא בחרו לגור בשטחים. גם הימניות הגזענות או הדתיות אינן גזרת גורל גנטית. לילדים ולנוער בשטחים אין את הבחירה, אך הדה-לגיטימציה של המתנחלים כקבוצה אינה פוסחת עליהם. היא מקדמת את דימויו של השמאלן כרשע חורש מזימות ששונא אותם בלי סיבה ואין לו מה לעשות חוץ מלהילחם שיגרשו אותם מהבית. סביר להניח שלא הייתי יכול להפוך לשמאלני אם כל השמאלנים היו פשוט טורקים לי את הדלת כי לא מדברים עם פושעי מלחמה. ניתן אפילו להתחיל לדבר בשפה דיאלוגית ישירה אודות המחיר שקיום ההתנחלויות גובה מהפלסטינים. השפה שלנו מכוונת פנימה לעצמנו, לאירופה, למערב הנאור, לשמאל הפלסטיני, מקסימום למרכז הישראלי. האנשים שעל עתידם אנחנו דנים הם פשוט לא כתובת. הרי מדובר בחבורת פסיכופטים משיחיים שרציונאליזם הוא מהם והלאה. לחלק גדול מהאנשים האלו יש דימוי עצמי מוסרי גבוה מאוד, והם תחת מסך עשן עצום שלא יזיק לנו לנסות להתעמת איתו חזיתית.

התיאוריות האלו ישנות ומוכרות עד זרא, אם זו בגרסה של קרל שמידט על איפה אני נגמר ומתחיל האחר, ואם זו בגרסה של אדוארד סעיד. האדם כנראה משלב מאוד מוקדם מגדיר את עצמו על ידי הגדרת אויב שמשמש לו כנגטיב. חלק ממה שהשמאל המודרני תרם לשיח הוא החשיפה עד כמה האויב הוא מדומיין. עד כמה השיטה נועדה כדי ליצור אחדות גורל מדומיינת בין האיכר לפיאודל שלו, והפרדה מדומיינת לא פחות בין האיכר לאיכר שבכפר השכן. אם לא נתעורר בקשר למתנחלים ולחרדים, אנחנו בדיוק כמו מי ששונא ערבים רק עם אויב אחר. ותתפלאו, מעט מאוד גזענים מכריזים על עצמם בריש גלי ככאלו. רובם מחזיקים סיבות טובות ורציונאליות מבחינתם לפסילתו של האחר. קבלת הקיום של האחר לא אומר שצריך להיכנע אפילו לאחת מהמגמות (המגוונות!) היוצאות מציבורים אלו וסותרות את תפיסת עולמנו. כן לפסילת ההתנחלויות, אבל לא לפסילת המתנחלים. כי בנפשנו היא.

אני מסכים שהצורך לשנוא הוא אנושי וטבעי. יכול להיות אפילו בלתי נמנע. אני למשל ממש ממש שונא את מכבי תל אביב בכדורסל. שם אני יכול לנבוח, לצרוח ולשנוא שנאת מוות בלי גבולות. אז תבחרו לכם קבוצת כדורגל או כדורסל ותוציאו שם את כל האמוציות הפרימיטביות האלו. זה עושה את העבודה, ולא באמת פוגע באף אחד בהנחה ששמעון מזרחי לא באמת ישלח יד בנפשו בגלל כמה ילדים (מתנחלים!) מאחרי הסלים במלחה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על חייל, שפר הופעתך: דיון מקדים למתגייס למלחמת האחים

  1. אלעד כהן הגיב:

    באופן כללי, הקריאה לאיזון בנושא המתנחלים מוצדקת.אבל כמו שאומרים בעספור – תזמון זה הכול עניין של טיימינג. והטיימינג שלך, למרות שעל הנייר הוא נראה מצוין- לא במקום.
    בסופו של יום, אין עוד קבוצה מאוגדת במדינת ישראל שזוכה לתמיכה הבלתי מסויגת של השלטון – ואני מדבר על לפחות 20 השנה האחרונות, כמו המתנחלים. יש שיטענו שגם החרדים מסתדרים לא רע, אבל לדעתי יש להם עוד הרבה מה ללמוד.
    דווקא על רקע האירועים האחרונים, השמאל צריך להגיד "הנה אמרנו לכם- המשוגעים האלה דופקים לנו את המדינה". ואילו הטענה שאתה מעלה פה היא אבן הנגף האימננטית של השמאל- הרלטיבזם המוסרי שאין לו סוף, שמוביל לשיתוק. פתאון הסיבוב פרסה הזה של "כן, המתנחלים טועים, אבל אסור להיגרר להתהלמות כלפיהם- זה לא מוסרי".
    אם יש יום שה"תיאוריה" הבסיסית של השמאל נשמעת נכון היא היום שבו המתנחלים המשיחיים (לא כולם..) מתחילים לתקוף בגלוי את המדינה. וביום כזה אין מקום לניואנסים מתפלפלים. ביום כזה צריך פשוט להגיד בקול רם שהכיבוש והשחתת הלבבות בשם אלוהים מובילה אותנו למקום רע, ושאת הסרטן הזה צריך לעקור מהשורש.

  2. yohac הגיב:

    כמובן שאני תומך בהפסקת המימון להתנחלויות וגם בפינויים הפיסי. מה שאני טוען ששימוש במתנחלים כגורם כללי שניתן להטיח בו האשמות כלליות זה לרוב משרת מטרה של מישהו להסיט את האש מבעיות אמיתיות. אני ממש ממש לא תומך ברלטיביזם מוסרי, המוסר שלי ברור, מוגדר ואני מוכן להלחם עליו. מה שאני טוען זה שהגנה על חופש הביטוי (לדוגמא) היא חלק מהמוסר הזה. אני לא טוען שצריך "להכיל" או "לקבל" תופעות כמו תג מחיר. אני כן טוען שצריך לטפל בהם במסגרת החוק הפלילי כי גלישה ל"יאללה רבק נכנסים בדוסים" היא רעה, לא מוסרית, ובשורשה גם לא שמאלנית. אין לי בעיה עם פגיעה באשמים, אני מאוד מוטרד מצעדי חירום למיניהם, כי מהמקרה הפלסטיני אנחנו יודעים היטב שצה"ל הוא חד ומדוייק כמו שדני איילון הוא דיפלומט, וצעדי חירום דבר ראשון יביא לקורבנות חפים מפשע ופגיעה בזכויות אדם, דבר שני היא מדרון חלקלק מאוד שבהקשר של הממשלה הנוכחית אסור, פשוט אסור לתת לו יד. השמאל חייב להתייצב בצורה חד משמעית כנגד כל ניסיון של הממשלה הזו להעביר צווי חירום, "אפילו" במחיר של הגנה על זכויות של ימנים. (וכפי שאני טוען, השמאל צריך להגן על זכויות אדם של ימנים יהודים, כמו שהוא מגן על ימנים קיצוניים לא פחות כמו חברי הכנסת של בל"ד, לכתחילה ולא בדיעבד). אני מסכים שצריך להגיד בקול רם מאוד שהכיבוש משחית, שהדרת נשים היא חרפה, ושפשעי שנאה הם בלתי נסלחים. אבל עם כבר מדברים על לעקור את הבעיה מהשורש, השורש של נוער הגבעות למשל הוא יותר במכוני ההחזרה בתשובה של ברסלב בתל אביב ובבתי חב"ד במזרח הרחוק מאשר אצל זמביש ו-ולרשטיין שגם הם ממש לא כוס התה שלי (במקרה הזה ניתן לומר שאני מעדיף קפה), אבל לא בטוח שהם הכתובת לבעיה הזו. הם אכן כתובת להרבה בעיות אחרות, אבל זה כבר סיפור אחר.

  3. בז'ז'ק הגיב:

    אל תשכח שמחכה לך כאן מדינה שבה אתה לא יכול לבטא את דעותיך אם אתה רוצה להחרים מוצרי התנחלויות. ותודה לאוּלוהים שאתה לא תושב חוץ טחון בכסף שתרם ל"שלום עליכום" והציץ בחשבוניות מס של שכן שתרם ל"אין זו הגדה". וכן, אם תעז להתנהג בשמאלנות פלאמבויאנטית מדי, תמצא את עצמך זוכה לכינויים כמו "גייס חמישי" מבלי שיעבור במוחו של הדובר ולו זרזיף של הרהור מוסרי.
    יש בכל צד בסכסוכים השונים שהזכרת מבחר בהמות מזנים שונים ושונאים מקצועיים לעילא.
    Haters Gonna Hate ולא יעזור בית דין, בטח לא אחרי שהחוק יחייב שיכהנו בו ברוטציה הרב אמנון יצחק וציפי חוטובלי.
    זה כיף לדעת שאנחנו מבחינים בין פסילת רעיון לפסילת אדם, אבל בצד השני, במיוחד בחלקו האדוק לא טורחים להתעכב על ההבחנה הזו.

  4. רמונה הגיב:

    וברוח חג החנוכה: הידעת שממשלת ישראל קידמה יוזמה – אחת מני רבות כמובן – לקידום אוכלוסיות חלשות ב"פריפריה". אי לכך הורים לילדים בישובים מרוחקים ומוכי גורל (כמו אפרת, לדוגמה) זוכים לשלוח אותם לפסטיגל ושאר מופעי חנוכה בסכום סמלי של 10 שקלים?
    באמת! אני מסכימה עם בז'ז'ק: די להפקרות.הכל נכון וטוב ויפה. אבל שנה הבאה עדאל הולכת לבית ספר והיא נמצאת בצד של החמישים אחוז (בלבד!) שיזכה ללמוד את לימודי הליבה – בין השאר את לימודי האזרחות שיאירו לה את דרך החירות, השוויון וההשכלה. טוביה כבר ילמד את הלימודים האלה כמיעוט. כשיאיר יגיע לבית ספר זה כבר ייחשב לימודים איזוטריים.
    אז אני לא יודעת, אבל לפעמים כנראה צריך להילחם על הדמוקרטיה בכלים לא דמוקרטיים. אני בטוחה שלא תמצא אישה מצרית אחת שתצליח לשכנע אותה שזה שהיא צריכה עכשיו (או בעוד כמה חודשים – נו יוחאי תודה שאתה רומנטיקן חסר תקנה – מתי כבר תכיר באמת המרה שמה שקרה במצרים זה אסון ותו לא? והכל באשמת הנשיא הטיפש והגאוותן שלכם) ללכת עם רעלה ברחוב זה "ניצחון תחריר" האמיתי.
    ויימר זה פה, כמו שאמרת בעצמך, ומישהו בויימר היה דמוקרטי מדי.
    אני לא מהשונאים ואני שונאת שונאים ובמיוחד שונאת בורים (אני כנראה צבועה כמו כולם) אבל צריך לשים לב איפה הגבול שלנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s