הזניית הזילות וזילות ההזנייה: אינסטרומנטליזציה, פוליטיזציה ואימפוטנטיזציה של רצח המונים

הרשימה הזו בעייתית מכל מיני סיבות. ראשית כל היא מתעסקת בנושא שכבר פג תוקפו התקשורתי (דוגמא: המשמעויות של חוק לשון הרע למשל לא השתנו, אבל כמה מרענן יכול להיות לקרוא על זה עכשיו?) שנית, כמות הדברים שיש לי לומר בנושא המדובר מאיימת על הרשימה לא רק להיות מיושנת אלא גם באורך הגלות. ושלשית (הקשורה קשר הדוק לשנית) אני שובר את הקו הדק אך המתבקש בין יוחאי האקדמאי ויוחאי הבלוגר. "האישי הוא הפוליטי" היא סיסמא שאני מאוד אוהב, ומקווה שיום אחד אדע גם ליישם, אבל אני עוד לא שם. מכיוון שהיומיום פורץ לי למחקר לוקח לי זמן לעכל, ומצד שני אחרי שהרכבת כבר עברה אני לא מצליח להתאפק וזועק אל עבר ענן הקיטור המתרחק את אשר על ליבי.

אז בואו נתחיל מהסוף. זה באמת מעצבן שהחרדים השתמשו בילד מוארשה בהפגנה שלהם, וכל מיני אובר חוכמים שזוכים לתמיכה מסוימת שחוצה מגזרים חושבים שהנה בא הזמן לשים לזה סוף ולאסור בחוק את "זילות השואה". אני מבקש לתקוף את העצבנות הזו משני כיוונים: א. למה זה מעצבן? ב.האם צריך להוציא דברים מעצבנים אל מחוץ לחוק.

תגידו לעצמכם, מה יש? היש דבר סביר יותר, מתבקש יותר ושפוי יותר מהוצאתה של השואה מהשיח הפוליטי? האין פה עיוות מזעזע של ההיסטוריה, ניצול ציני של סבל לצרכים פוליטיים וחוסר רגישות משווע כלפיי הקורבנות והניצולים? אכן, כל הנחות הייסוד האלו הן מהמובילות והמוסכמות שבשאריות הדבק של מה שפעם נקרא "החברה הישראלית". ואני, כמו שרק גיס חמישי יכול, הגעתי על מנת לקחת את כבשת הרש. הגישה שלנו כלפי השואה וזיכרונה משלבת צביעות, בורות, ואת המחסור הקבוע בביקורת עצמית.

"השימוש הפוליטי בשואה" לא התחיל עם הילד החרדי, גם לא עם הילדה מגוש קטיף, וגם לא עם מפוני ימית. אפילו ליבוביץ קשישה לא המציא את הז'אנר כשהגדיר את חיילנו האמיצים יודו-נאצים. מדובר למעשה בטכסיס הרטורי הכי ישן בספר. ההשוואות לנאציזם כמעט תמיד מובנות על ההנחה של הנאציונל-סוציאליזם כביטוי היסטורי נדיר של רוע המוחלט עלי אדמות. הבלחה מעל במת ההיסטוריה של שטניות, אנטי אנושיות המתגלמת באנושי. בצד זה אף השואה, ההתפרצות האלימה הבולטת של אותה מפלצת, היא מקרה קיצון מחוץ להיסטוריה: בלתי ניתנת להשוואה, לייצוג או להבנה. בהשוואת תופעה לנאציזם או לשואה יש פרובוקטיביות, רצון מודע לזעזע, וגם הליכה לקיצוניות שבעצם סוגרת אפשרות של דיאלוג או דיון (אם אנחנו מתעסקים עם נאצים, מו"מ או שיתוף פעולה איתם הם פשע בר ענישה במדינות מסוימות!). כשאתה מגדיר משהו כהיטלר אתה מוציא אותו מחוץ לגדר הלגיטימיות הרציונליות או הפשרה, ומצד שני אתה גם מקדש את מלחמת החורמה נגדו. אם יש משהו שכולם מסכימים שחשוב להלחם בו, שאסור להאמין לו וצריך למחוץ שהוא עוד קטן, היטלר הוא הדבר.

 הקונספט המערבי של טוטאליטריות היה בעצם האחדה בין האויב הקומוניסטי והנאצים. כשבבריה"מ אמרו "פשיסטים" התכוונו לאותו הדבר מהצד השני (קפיטליסטים זה כמו נאצים). זה גם ההיגיון מאחרי ההשוואה של ישראל הכובשת לרייך השלישי. דמוניזציה של האויב דרך השוואה לנאצים היא גם האסטרטגיה הפוליטית העתיקה והשחוקה ביותר בתרבות הפוליטית הישראלית. זה התחיל עם נאצר, עבר לעראפאת, שימש במקביל גם מול צדאם חוסיין ועתה שמור בעיקר לנשיא האיראני (שהוא גרוע בדיוק כמו היטלר, וצפוי להניח שכשיעזוב את תפקידו תוך פחות משנתיים מתוקף החוקה האיראנית יוחלף בהיטלר אחר). בניגוד לקבוצות הסקטור שהוזכרו למעלה, השימוש הזה הוא מותר, הוא לגיטימי. ראשי ממשלה עושים אותו בטקס הממלכתי (אירוע פוליטי) של יום השואה (תאריך פוליטי) ביד ושם (מקום פוליטי). אז אולי כדאי לחזור ולנסח: כמו שלמדינה יש מונופול על הכוח, כך יש לה גם מונופול על השימוש הפוליטי בשואה, וכשם שהתחמשות של סקטור בדלני בנשק זוכה לתגובה חריפה (מי אמר אלטלנה?) כך גם קבוצות אקס-ריבוניות כמו השמאלנים, המתנחלים או החרדים שעושים שימוש בשואה זוכים לקיתונות של ביקורת בוז (יד ושם באופן קבוע מוציא גינוי חריף וקורה להוציא את השואה מ"ויכוחים פוליטיים") וכעת גם הוצאה אל מחוץ לחוק.

בצד השימוש הפוליטי, צידו האחר של מטבע "זילות השואה" הוא השימוש הטריוויאלי. כלומר, שימוש במונחים וסמלים הלקוחים מתקופת השואה, או בשואה ככלל לתיאור דברים שהם, איך נאמר בזהירות, לא שואה. את האבסורד שבטריוויליזציה הדגימו להפליא הקומיקאים שי ודרור  ב-2005, ברשומה שהגיבה לגזרה השווה שעשו מתנגדי ההתנתקות בין פינוי היישובים לשואה. זה מתחיל במשפט "בשואה היה חם. גם עכשיו חם. עכשיו זה בדיוק כמו בשואה" וגולש אל מחוזות נוספים כמו העיר תל אביב, השכנה ממול ומיכל זוארץ. בשורה התחתונה, אם כל דבר הוא כמו השואה, השואה היא בעצם שום דבר.

שימוש כזה יכול להיות מטומטם, הוא יכול להיות חסר רגישות, הוא גם יכול להיות מקומם. אני טוען שאסור, אבל אסור לאסור בחוק טמטום, חוסר רגישות או דריכה על יבלות.

ברגע שאני נכנס לביקורת המוצדקת על זילות השואה, קוראים חדי עין בודאי מגרדים בפדחתם בחוסר נוחות. רגע, זה לא הבחור שהשווה את תג מחיר לליל הבדולח? ושבועיים אחר כך השווה את את ישראל לרפובליקת ויימאר? ובכן, אני מודה ומתוודה קבל עם ועדה. אני עושה שימוש פוליטי בשואה. מה שאני מנסה להגיד זה שני דברים: א. גם אתם. ב. כמו תמיד, יש להכיל את הסטנדרטים שאתה דורש מאחרים גם, ואולי קודם כל על עצמך.

חברים וחברות, עצם זה שבן גוריון גייס את השואה במגילת העצמאות זה שימוש פוליטי, כמו כל הקונספט של שואה ותקומה. כמו שלשלוח כיתת בית ספר לפולין זה פוליטי. אפילו השימוש במונח "שואה" ולא "הולוקוסט", "הג'נוסייד היהודי" או "רצח אזרחים בחזית הארופאית של מלחמת העולם השניה בידי גרמניה הנאצית ובעלות בריתה" היא הכרעה פרשנית עם משמעויות פוליטיות. הרעיון של תיחום השואה רק למרחבים הטבעיים שלה, קרי יום הזיכרון ותכנית הלימודים לא מונע ממנה להיות פוליטית, אלא מגביל אותה לפוליטיות מסוג מסוים. פרשנות היסטורית היא מעשה פוליטי, הקמת מקדשים אזרחיים לדימוי ההיסטורי היא מעשה פוליטי, ועיגונה של ההיסטוריה במרחב ובזמן על ידי אנדרטאות וימי זיכרון היא מהפעולות הפוליטיות המובהקות ביותר של מדינת הלאום המודרנית. אם אתם חושבים שהשואה רלוונטית, אם אתה מאמין שאתה יכול ללמוד ממנה, אם את חושבת שיש לה לקחים, אתם בצד שחושב ששימוש פוליטי בשואה הוא בסדר גמור. קביעת סדר יום ערכי (פוליטי!!!) היא משהו שכל הגמוניה תרבותית מבצעת. מדובר בהליך כמעט בלתי נמנע. פסילה חוקתית של פרשנות אלטרנטיבית זה כבר חציית הגבול בין ההגמוניאלי לדיקטטורי.

אני עושה שימוש פוליטי בשואה. ואין לי בעיה עם זה, אני אפילו מוכן לצלול למים העמוקים ולהסביר מדוע מבחינתי השימוש שלי נכון יותר וצודק יותר מהשימוש של אחרים, אבל אני חייב להכיר שמבחינת הפוליטיות עצמה אין הבדל. ולא פעם אתה רואה אנשים שמצקצקים על ביבי שמעולם לא נחלץ מועידת מינכן על כך שהוא עושה את השואה קרדום פוליטי, ופחות מיממה אחר כך מבליחים בפייסבוק עם השוואה של איזה חוקוניס לחוקי נירנברג. אולי דוגמא מאלפת על מה אני מדבר סיפק אחד האבות הרוחניים של הימין החדש. לקרוא שוב ושוב ולא להאמין:

(המאמר השלם כאן):

"המפגינים במוצאי שבת […] הציגו עצמם כקורבנות המדינה הנאצית" פותח ימיני את תת המאמר שלו על זילות השואה, ומהחרדים הוא גולש במהרה לאויבי ישראל משמאל ושואל: "וכי ביקורת, נוקבת ככל שתהיה ראויה להשוואה לנאצים?" ימיני חובט בארגוני זכויות האדם ובאקדמיה, פונה לימין לחבוט במפוני גוש קטיף ומסכם שלא משנה גם אם הביקורת מוצדקת היא לא מצדיקה נאציפיקציה. ואז הוא פונה לפסול במומו בצורה כל כך בוטה, כמו לא מדובר בפסקאות צמודות. בדברו על סוכני הדה לגיטימציה של ישראל הוא טוען כי "הם עושים לישראל בדיוק מה שעשתה התעמולה הנאצית ליהודים. אפשר לעשות דבר פשוט. להחליף את המילה ישראל במילה יהודים ולקבל העתק כמעט מדויק לתעמולה הנאצית של שנות השלושים. פרופסורים ויו"ר הסוכנות לשעבר, חרדים ופורעי "תג מחיר", שמאלנים וימנים- קואליציה של מטורפים שאימצו את הרטוריקה הדמונית של תעשיית השטנה. גבלס מחייך בקברו. כל מה שהוא אמר על יהודים, אומרים גם יהודים על יהודים […]"    

במילים אחרות ימיני פותח בכך שהשוואות לנאצים זה דבר פשוט נורא, וממשיך שהכי נורא זה שכל מי שהוא לא בן דרור ימיני הוא ממש כמו הנאצים. וואו. וימיני אגב ממש מעצבן אותי, ואני לא חושב אפילו בצחוק להוציא אותו מחוץ לחוק.

אחד המאפיינים של השימוש השמאלי בשואה הוא שהוא כמעט תמיד מוגבל לגרמניה של שנות העשרים והשלושים. הדימויים המרכזיים שלו לקוחים מעליית המפלגה לשלטון, מגיוס ההמונים לרעיונות של עליונות גזעית והדרת מיעוטים, מחוקי גזע ומנישול היהודים מחיי היום יום. בהשוואות שלנו תמצא הרבה פחות אושוויץ, או שואה כקוד כללי של זוועה שאין למעלה ממנה. התפיסה של הנאציזם כתהליך, ועוד יותר מכך כתהליך אנושי, עומדת בבסיס ההשוואות בין הדמוקרטיה הישראלית וזכויות המיעוטים בה לאלו הגרמנים. זה לא פחות מניפולטיבי: כמעט כל אירופה מתדרדרת למשטרים סמכותניים בשנים האלו. כמעט אצל כולם זה כולל גם התנכלות למיעוטים לאומיים. לא תמצאו הרבה רפרנס של ישראל כמדינה שמתדרדרת לתהום איטלקית, אוסטרית,רומנית או פורטוגזית. וכאן למרות שאנחנו לא משתמשים באושוויץ הוא ברקע, אם כי חלקנו יודע היטב שלא כל דיקטטורה ולא כל גזענות מובילים למחנות השמדה. וחוץ מזה שזה מניפולטיבי זה מאוד מאוד פוליטי. אני במקרה היסטוריון של השואה והרייך השלישי. אם תתווכחו איתי על הפרטים אני אנצח. זה לא אומר שהדרך בה אני מפרש אותם, מארגן אותם ומציג אותם היא לא פוליטית.  הבחירה שלי להפיק מהשואה מסר של דאגה לאחר, לחלש, ושימוש זהיר בכוח של המדינה על הפרט,  היא חלק מהדי.אנ.איי הפוליטי הערכי שלי. באותה מידה ניתן להסיק שעמלק שב להתגלם בבשר ושעם ישראל צריך להיות מאוחד ומוכן להלחם בו כשיחזור. לשואה, לכשעצמה, כמו להיסטוריה בכלל אין מסר. אין לה מטען פנימי מוחלט של משמעות. זה לא אומר שכל העסק חסר טעם, זה רק קורא לנו לקחת עודף אחריות על הקיום שלנו כיצורים פוליטיים.

ולגבי החוק, אני אמשיך בקו הקבוע שלי, שרגולציה של רוח היא סופר בעייתית ולא באמת פותרת בעיות. בדמיוני אני כבר רואה משוגעים לדבר מתכנסים באפלה לשחק במחתרת א-ב שואה. הדבר היחיד שחוק כזה יעשה הוא לעודד את היצירתיות של "שימוש מרומז בשואה במסגרת החוק".

נכתב בברלין, לרגל יום השנה לועידת ואנזה, שבלעדיה מי יודע אם היה לנו מה להוזיל.

בסוף יצא כאורך הגלות, אבל היי, בלי גלות אין שואה לא?

ולסיום, הדיון הזה הפיק את אחד מסרטוני "היטלר מתעצבן" הגדולים בכל הזמנים. אל תחמיצו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על הזניית הזילות וזילות ההזנייה: אינסטרומנטליזציה, פוליטיזציה ואימפוטנטיזציה של רצח המונים

  1. יובל הגיב:

    מצוין, כתבת את כל מה שאפשר לכתוב בנושא. מסכים עם הכל.

  2. א. הגיב:

    א. ישנה קבוצה נוספת (יש שיאמרו, שמאלנית) שמשתמשת באופן בולט ועקבי בשואה למטרותיה שלא הזכרת – התומכים בפליטים\מסתננים מאפריקה והמתנגדים לגירושם וכליאתם.

    ב. הטענה שלך לגבי מחליפו של מחמוד אחמדינז'אד (ממש כמו היטלר) מעניינת, אך אני מסתפק האם ניתן להסיק זאת בביטחון. מחד נראה שהעיתונות והשיח הרדוד אכן יורישו אוטומטית את התואר המפוקפק, אבל מאידך אני חייב לציין שקודמי אחמדינז'אד לא כונו כך ושהכינוי הוענק לו בעיקר בגלל ההתבטאויותיו למען השמדת ישראל והחתירה הנמרצת במקביל לאטום (על אף שצעדים נגד ישראל, במימון טרור למשל, התחילו הרבה לפניו).

    • yohac הגיב:

      א. אני לא מאמין שיש איזושהי קבוצה שלא עושה שימוש כזה. במקרה שהזכרת אני מזדהה עם השימוש הזה עמוקות, אבל זו לא הנקודה.

      ב. קודם כל עד הגרעין לישראל לא הייתה סיבה לצאת בקמפיין דמוניזציה נגד איראן. אולי זו לא הייתה איראן אבל מקום המדינה ועד היום אין לך יום בלי היטלר תורן. העניין הוא שבסוגיית הגרעין האיראני בגלל ההשוואה אנחנו מתמודדים עם הקשר פוליטי של אירופה בשנות השלושים ולא עם הרפובליקה האסלאמית של איראן במאה ה-21. אם השימוש הזה היה רק רטוריקה בשביל לקבל תמיכה של גויים ימ"ש ניחה. העניין הוא שכאשר אתה רואה מול עיניך היטלר ואושוויץ, הסיכוי שלך לטפל באופן מושכל, רציונאלי ונבון בסוגיה של איראן ופצצת אטום (שיש הבדל, לא ברמה המיתית סמלית אלא ברמה המאוד פרקטית בינן ובין היטלר ואושוויץ) מאוד נמוך.

      • א. הגיב:

        א. כמובן; אני מזכיר אותם כי השימוש שלהם הוא אינטנסיבי וקבוע. (רוצה לומר, אין להם טריקים אחרים בשרוול)
        ב. אני נאלץ להסכים.

  3. בז'ז'ק הגיב:

    לא מאמין שלא ראית:
    http://stagevu.com/video/mlapsdcztlwv
    (קנת בראנה בתפקיד היידריך בשיחזור ועידת ואנזה)
    בעיניי ניסיון חקיקה בנושא מהווה סוג של הכרה עילגת בקיומה של תופעה ובכוחה. ע"ע פוקר ומוצרי התנחלויות.

  4. פינגבאק: יום השואה תשע"ב: מאחורי הקלעים של לקחי השואה « פרייהייט

  5. יוני הגיב:

    לגבלס אין קבר. אפילו בזה ימיני מטעה.

    (בפסקה החמישית צריך להיות "קורא" ולא "קורה" – אתה מוזמן למחוק את כל התגובה הזו..)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s