נקמת הלוזר: איך במו ידי גרמתי לאובאמה לנצח והיצלתי את העולם החופשי

כמו רבים מחברי, גם אני שמחתי מאוד על ניצחונו של בראק אובאמה בבחירות שנערכו אמש בארץ מולדתי, אלא שאצלי הניצחון היה מלווה בשבועות של חרדה אישית. נולדתי במסגרת שליחות של הורי בשיקאגו, שישה שבועות לפני שהם שבו ארצה. היותי אזרח המעצמה מעולם לא היוותה עבורי יותר מקוריוז ביוגראפי, שבצידו הזכות לבחור את הנהגת העולם. הפעם באמת התכוונתי להצביע. בניגוד ל-2008 שם חשבתי על זה רק שהיה מאוחר מדי, הפעם הבנתי מראש את התהליך הבירוקרטי המתיש, אך אלף ואחד תירוצים עלובים הביאו אותי לראשית אוקטובר עם ההכרה המחרידה שטופס ההרשמה שלי לעולם לא יגיע בזמן לויסקונסין. העובדה שכאדם עם מודעות פוליטית, שלא בוחל להטפה לסביבתו, לא הצלחתי לעשות את המינימום של מימוש זכותי הדמוקרטית, רדפה אותי. יחד עם השמועות על ניצחון אפשרי של רומני הלכו וסגרו עלי ארבע שנים של רגשות אשמה קשים. זה ללא ספק היה אחד מרגעי השפל העלובים ביותר שלי כאדם פוליטי. עם ההקלה שבבחירתו המחודשת של אובאמה, הגיע גם חשבון נפש עם ההיסטוריה שלי עם בחירות לסוגיהן. עמן גם הגיעה ההכרה המפתיעה שלא רק שלא פגעתי בסיכויי הניצחון של המלך חוסיין, אלא שאי ההצבעה שלי היא הדבר היחיד שאיפשר לו לנצח.

הבחירות הראשונות שלי כילד היו בתחום הספורט, וכבר שם ניתן היה לאתר פתולוגיה מדאיגה. הבחירה מכל מועדוני תבל דווקא בהפועל ירושלים ובניו יורק ניקס מעידה על חיבור לקבוצות שהפכו את ההתעללות באוהדיהם לאומנות. באליפות העולם בכדורגל נתתי את אהדתי לספרד, הלוזרית האולטימטיבית. מהרגע שהבנתי שליבי בגרמניה, נזכרה הנבחרת הספרדית להפוך לטובה בעולם, והגרמנים מצאו בעצמם פתאום גן לוזרי שהתחבא במשך עשרות שנים. אפילו בבחירות בגלגלצ אם אני בוחר את הביטלס מול להקת אינדי אוסטרית הסנסציה ודאית.

מכיוון שפתחתי בוידוי אישי מביך, אין סיבה שלא אמשיך. פעילותי הפוליטית הראשונה הייתה במטה הבחירות של יצחק שמיר ב-1992. הייתי קטן וטיפש ומצאתי ריגוש לא ברור בתעמולה על שלל הזבל שהיא מייצרת. היום ברור לי שרק מעורבותי האישית הביאה לתבוסתו של הליכוד אחרי 16 שנה של שלטון. ארבע שנים אחר כך עמדתי בגאון מול בית המדרש בישיבה וייצגתי את שמעון פרס בעימות חגיגי שקדם לאילוסטרציות בחירות חגיגית לא פחות. היה עימות טוב, ורבים העידו שהכאתי את נציג הימין שוק על ירך. בקלפי עצמה חברו אלי חמישה תלמידים אל מול 220 הקולות שקיבל נתניהו, שלקח כידוע גם את הבחירות האמתיות. ב-1999 הייתי פעיל במימ"ד במסגרת "ישראל אחת" של אהוד ברק. רק העובדה שהקדמת הבחירות מנעה ממני להצביע אפשרה לגנרל המעוטר ביותר לרשת מנתניהו את הזכות להחריב את המדינה. כאשר ניתנה לי בשעה טובה זכות הבחירה, ברק קיבל בראש משרון בצורה הכי משפילה שרק אפשר. בבחירות לכנסת בחרתי במרצ, שהחזיקה עם בואי עשרה מנדטים והתוצאות בהתאם: שישה מנדטים ב-2003, חמישה ב-2006 ו-שלושה ב-2009. במידה ואשוב גם הפעם להצביע למפלגה החביבה, שמצליחה באומנות להיות במקביל כל כך צודקת וכל כך טועה, רוב הסיכויים שהיא לא תעבור את אחוז החסימה.

את מסע החיסול הפוליטי שלי המשכתי מעבר לים, שם יש הרבה מה לקלקל בעקבות אינפלציה של מוסדות נבחרים. בבחירות של 2010 נחלתי הצלחה גדולה: מחוז Dane בו התגוררתי שלח לבית הנבחרים את תמי באלדווין הדמוקרטית. אבל זו לא הייתה חכמה. באלדווין זכתה ב-83% מהקולות במחוז שכולל את הבירה מדיסון ואוניברסיטת ויסקונסין. הסיכוי שבאלדווין תפסיד שם היה משול לסיכוי של מפלגתו החדשה של בן ארי לקבל רוב בג'יסר א-זרקא. מכל בחינה אחרת התוצאות היו קטסטרופה. הסנאטור האהוב והותיק רוס פיינגולד איבד את מקומו לרפובליקאים. הדמוקרטים איבדו את בית הנבחרים בוושינגטון וכמעט גם את הסנאט. במדינה עצמה ניצח סקוט ווקר, איש מסיבת התה, שגורם למתקפה של נתניהו על מדינת הרווחה הישראלית להיראות כמו סוציאל-דמוקרטיה שבדית. אחד הניסיונות הנואשים של הדמוקרטים לחסום את ווקר היו בחירת שופט לבית המשפט העליון של המדינה שיכריז על הרפורמות של המושל כלא חוקתיות. (כן, הם בוחרים את השופטים שלהם בדמוקרטיה הגדולה בעולם, וזה לא היה המהלך הכי מלוכלך במאבק הנואש הזה). הפעילים עברו מבית לבית, וכמעט הצליחו, אך הם שכחו שסטודנט ישראלי תמך בהם והרס את הכל ברגע האחרון. כעת באלדווין הפכה לסנטור הלהט"ב הראשון בהיסטוריה של אמריקה. היא ניצחה אחרי מאבק צמוד איזה קוקו רפובליקאי בשם תומפסון. עשרת האלקטורים של ויסקונסין המתנדנדת הלכו לאובאמה, והוא עצמו נבחר מחדש לנשיא. אני מוכן להישבע לכם: זה לא היה קורה בלעדי. כלומר, איתי.

אודה ואתוודה, "הצלחה" כפי שהיא מובנת בעולם הקפיטליסטי לא כל כך עושה לי את זה. אני מאמין בדרך, בדברים הקטנים ובערכים שלא נמדדים בכסף. העובדה שמישהו "שיחק אותה" במונחים קפיטליסטיים לא מכשירה אותו מבחינתי לשום דבר ברמה הציבורית ובעיקר גורמת לי גרדת. אולי בגלל זה אני לא כל כך מבין את הטירוף שאוחז בחלק מהכוחות הליברליים, לפיו אם נמכור את נשמתנו לשורה של שטנים הזויים יותר או פחות במחיר מסוים נוכל "לנצח", שהמשמעות היחידה של ניצחון היא השלטון, ושום דבר פחות מזה.  אני גם חושב שמצליחנים סדרתיים כבר לא מסוגלים לחוות את השמחה האמתית שבניצחון וכל תשוקת ההצלחה שלהם היא בעצם חרדת הפסד אחת גדולה.

בצד ההצדקה האידאולוגית של אנדרדוגיות מנומקת חלחלה אליי ההבנה שיש כאן משהו מיסטי. זה לא רק שאני בורח מהצלחה, ההצלחה בורחת ממני. אני נשא של קרמה פוליטית שלילית נדירה, נושא את קללתי כמלך מידאס שבמקום זהב מביא אבדן אמון ציבורי. כמו סמולן אמיתי, הנטייה הראשונית שלי הייתה להתבכיין על מר גורלי. אך פתאום הבנתי שמחלתי האישית היא תרופתם של הרבים. אני אקריב את עצמי על מזבח המולדת, אתן את נפשי לגאולת ההמון. אהפוך את המונחים "גיס חמישי" ו"סוס טרויאני" לפעולה פוליטית שתהמם את יריביי. בהתחלה חשבתי להצביע ליאיר לפיד, אבל אז גיליתי ששוב הלוזר שבי חושב בקטן. אני אהפוך את הלוזריות שלי לוינריות של כל הזמנים, הפעם אני הולך על כל הקופה.

לא שלי יחימוביץ, אולמרט, פרס, כחלון, לפיד, דרעי, אמסלם, ליבני או חיבור מדומיין ביניהם יעצור את נתניהו. האיש שיעצור את נתניהו הוא אני. אני התקווה הלבנה. אתה לא מכיר אותי בנימין נתניהו, אבל תזכור את השם יוחאי כהן. אני הסוף שלך. אני השה לעולה, האגנוס דאי, אני אשא את הצלב בעבורכם, אני מוחל לכם על עוונותיכם, אני מוחל לכם. מחל.

                                                              

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על נקמת הלוזר: איך במו ידי גרמתי לאובאמה לנצח והיצלתי את העולם החופשי

  1. אודי הגיב:

    גדול!

  2. Aviv הגיב:

    Wonderful writing, as usual! And also, update: our new representative is Mark Pocan, also openly gay. And I voted. I guess we don't suffer from the same condition

  3. איתי הגיב:

    עכשיו אני יודע את מי להאשים בכל מה שקרה בוויסקונסין. מצד שני, הרפובליקנים לקחו (שוב) את השליטה בסנאט בוויסקונסין והפעם בלעדייך.

  4. עינת גור רובין הגיב:

    אח, יוחאי אתה כזה מעולה…תענוג לקרוא – מתי ניפגש?

  5. רימונה הגיב:

    אני חייבת להתוודות שאני האשמה היחידה במשיכה הסוטה שלך לתעמולת בחירות ב-92. אני מקווה שאתה מוחל לי….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s