זמן הצפרדע: הערות ראשונות לבחירות המתקרבות

לרגל הבחירות המתקרבות החלטתי לחרוג ממנהגי ולדבר על פוליטיקה. הפעם אני לא משתמש באירועי השעה כתירוץ להפליג למחוזות עקרוניים. תורה לשמה כמו שאומרים אצלנו במגזר. מכיוון שאני מאמין אדוק בצדק חלוקתי, כל אחד מהמחנות יקבל את חלקו בעוגה, בכפוף לחוק מימון מפלגות ולפיקוח רשם העמותות.

גוש אמונים: הערה על הימין

אז מה בעצם קרה בימין? אחרי שנסיים למלמל על חורבן הדמוקרטיה, ולהטיח את כל ההטיות הרגילות של קיצוני, הזוי, לאומן ופשיסט, אני רוצה לנסות להאיר כאן מה בעצם הבעיה. עיינו בבקשה בסרטוני התעמולה שהפיצו לקראת הבחירות הפנימיות בליכוד חברי הכנסת סער, אלקין, דנון ו-אקוניס. תייר שיגיע לישראל וייחשף לחומרים אלו יתקשה להאמין שמדובר בשר בכיר, יו"ר הקואליציה ושניים מסגניו של יו"ר הפרלמנט, כולם ממפלגת השלטון. הוא לא יאמין שהם בדיוק סיימו קדנציה בה עמדו מול אופוזיציה שכללה שישית מהפרלמנט. שחברי הכנסת הערבים מאכלסים עשרה מושבים, פחות מ-40% ממשקלם של הערבים אזרחי המדינה באוכלוסיה. לפי המציאות המתוארת מדינת ישראל נתונה לשלטון מושחת, שבע ונטול גבולות של המיעוט הערבי, ושהאוונגארד הליכודניקי ילחם עבור היהודים המדוכאים אם רק יינתן לו הכוח. הגזענות פנים רבות לה. היא מתחילה בסטראוטיפים ודעות שליליות (תמיד היו), אלימות לא ממוסדת (חדש!), ואחד מהשיאים שלה הוא פעולה פוליטית ממוסדת (בקרוב! ראו הטריילרים למעלה). דעות שקראו לפעולה פוליטית נגד אזרחי ישראל הערבים התקיימו מאז ומעולם בפוליטיקה הישראלית. אלא שזה היה שיח שולי, שקיבל בהתאמה תמיכה שולית. כעת נדמה שלימין נמאס לשחק את המשחק הנושן של "יהודית ודמוקרטית", הוא מכביד עליו מאוד. הקולות שמבקשים ללכת עד הסוף הולכים ומתחזקים, ובהתאמה מגדירים מחדש את המרכז. זה התחיל במינויו של ליברמן לשר בממשלת אולמרט, המשיך במינויו לשר החוץ והשותף הקואליציוני הבכיר, ולאחרונה לקבלתו כשותף שווה זכויות במפלגת השלטון עצמה. במקביל חבורת הזבל של הליכוד עברה מהספסל האחורי של האוטובוס לכיסא שליד הנהג. האיש העומד בראש המפד"ל משלב בין מיתוג מתון, צעיר ומודרני לבין תפיסת עולם ימנית אקטיביסטית שכבר הניחה על השולחן הצעה יפה מאוד למדינת אפרטהייד לא מתנצלת. בארבע השנים האחרונות סבלנו בעיקר דיבורים. הצעות החוק הפרובוקטיביות נדחו, וליברמן התעסק יותר באי ההבנה שלו בשפות מערביות, ופחות בהבנתו המפורסמת בערבית. יש שיגידו שהרטוריקה הקיצונית היא לא יותר מפופוליזם לצרכיי תמיכה עממית, ומה שהיה הוא שיהיה. אני מאוד מקווה שזה מה שיקרה, אבל הרשו לי להיות סקפטי. ההבדל בין קשקושים אלקטורליים להצלחה פוליטית טמון כולו בכמות הכוח וההשפעה שיש לחבורה הזו, וכעת היא גדולה, חזקה ומרכזית יותר.

הימין הנוכחי מקדם כקונצנזוס הגדרה מצמצמת שממקמת את הציונות עמוק בימין. ככל שהוא גדול יותר תפקידם של אויבי האומה מבית והמלחמה בהם הולך וגדל אף הוא. אנו עומדים בפני ניסיון פוליטי חסר תקדים ומסוכן לפעולה פוליטית נגד הייצוג, הזכויות ולבסוף גם השותפות האזרחית החוקית של ערביי ישראל. סוגיית מעמדו, זכויותיו, ועתידו של המיעוט הלאומי של ישראל היא שתגדיר איזו מדינה אנחנו מבקשים לבנות. בזכויות המיעוטים יבחן העם בישראל ומדינתו. חירות, שוויון וצדק לכל הם דגלי המאבק מול הימין שאחרי שנים של ערפל מסכים סוף סוף לומר מה הוא חושב. זה מאבק יומיומי שהוא ממש לא רק פרלמנטרי, אבל עכשיו בוחרים פרלמנט. לשם כך התכנסנו.

גוש המדינות הבלתי מזדהות: הערה על המרכז

בניגוד לרבים מחבריי בימין ובשמאל אני חושב שקיים מרכז בישראל.  מדובר בגוש אלקטוראלי גדול למדי שבניגוד לימין והשמאל המנומקים מסרב לוותר על ישראל כמדינה פרדוקסאלית. מבחינתו "ידנו המושטת לשלום" ו"ידו הארוכה של צה"ל" הן בהכרח ידיו של אותו הגוף. הוא מתגעגע לרבין, וברובו לבן ובורגני. הוא סוגד להצלחה, ואם הוא לא עשיר כבר עכשיו, מאמין בכל לב שמה שמונע ממנו להיות כזה הם הריכוזיות והועדים הגדולים. "המשק הישראלי" מעולם לא חורג מבחינתו למטה מבעלי העסקים. הוא מאמין לתקשורת הממוסדת, מעריץ את צה"ל, פוחד מהימין ושונא את נתניהו. הוא ברובו חילוני, עירוני, שונא מתנחלים, ושונא עוד יותר חרדים. יש לו אלרגיה חריפה ל"בכיינות של מזרחים". הוא מאמין אדוק בפתרון שתי המדינות שיעיף לו גם את הערבים מהעיניים ויאפשר לו לחלום אמריקה. הוא ציוני והוא גאה בזה. אריק שרון שבין ההתנתקות מעזה להתנתקות מהחיים היה הפנטזיה שלו בהתגלמותה. הוא עייף. האמונה או הרצון שלו בשינויים מרחיקי לכת נמוכה. הוא תמיד היה פה עוד מימי הציונים הכלליים והמפלגה הפרוגרסיבית, והוא כאן כדי להישאר. משיחי השקר שלו יקומו ויפלו, יתמוססו ויתחלפו. לעתים הם יהיו סתם אופנה ולעתים מנגנון מפלגתי אמתי. אבל מבחינת המפה הפוליטית הישראלית תמיד יהיה להם מקום. גם עם יעמיד בראשו דחליל גינה, המרכז הישראלי יזכה להצלחה מסוימת. השיח הקבוע בימין או ובשמאל על היעלמו הצפוי של המרכז הוא לא יותר ממשאלת לב. לאנשי המרכז עצמם אין לי אלא לאחל ימים טובים יותר בהם הם לא יצרכו לבחור בין פוסטר חלול לפוליטיקאי כושל.

ולחבריי שמפלרטטים עם פוליטיקת הגושים: האנשים המוזכרים למעלה הם לא אנשי שמאל ואף פעם לא היו. הם הסדר הקיים בהתגלמותו. יורים ובוכים. הון-שלטון. גוש השמאל-מרכז הוא פנטזיה תלושה שאין לה הרבה אחיזה במציאות מחוץ למוחם הקודח של עיתונאי הארץ שהגו אותה. למרכז אין יכולת לשבת באופוזיציה, והוא ילך עם נתניהו ארבעים פעם לפני שייתן את ידו לשינוי השיטה הכלכלית בישראל. אם ניסיון הבחירות הקודמות עדיין לא שכנע אתכם לא להתפתות לספין הזה, גם אלוהים בעצמו כבר לא יכול לעזור לכם.

גוש בגרון: הערות לשמאל

לחברי לדרך יש לי שתי הערות. ראשית: התהליכים העוברים על מפלגת העבודה. לטעמי העבודה בחרה רשימה מצוינת. כמובן שהיה יכול היות יותר טוב. אסתי קירמאייר  היא יותר לרוחי מאשר פואד, ויוסי יונה יותר מבוז'י, אבל למפלגה שהחור הכי שחור ברשימה שלה הוא איציק שמולי באמת שאין מה להתבייש. הנקודה העקרונית היא שאני לא מצביע עבודה, וקשה לי לדמיין מצב בו אני אצביע עבורה. יחד עם שאר חברי הרדיקלים כדאי שנזכור שהרשימה באה לייצג אוכלוסייה פחות שמאלנית מאיתנו, ולמשוך בוחרים שהם לא אנחנו. (ובמאמר מוסגר אני חושב שהייצוג של אנשים שהם בעלי ברית אידאולוגיים ברשימה הוא יותר ממכובד). אנחנו נצביע למרצ וחד"ש, אבל שני דברים צריכים להיות ברורים: א. העבודה היא האלטרנטיבה השלטונית. עלינו לאחל להצלחתה, ולהבין שיחימוביץ על כל מגרעותיה היא ראש הממשלה המועדף על המחנה. ב. להפסיק לצפות מהעבודה והעומדת בראשה להיות מרצ או חד"ש. בדיוק בגלל זה קיימות מרצ וחד"ש. יחימוביץ מנסה להתמרכז ולבצע פעולות, חלקן דוחות למדי, על מנת למשוך קהל מצביעים שלא מגדיר את עצמו כשמאל. אני חושב שהיא עושה עבודה מצוינת. אני מכיר כמות נכבדה של אנשים, חלקם קרובי משפחה מתנחלים, ששוקלים או שהחליטו להצביע לעבודה. הם לעולם לא יגדירו את עצמם כשמאל ואני משער שמה שאנחנו מכנים "התקרנפות" בטוח מקל עליהם את המעבר. מדובר בתנועה אדירה, משמעותית, ממש לא מובנת מאליה. הזליגה הזו היא היא התקווה של הבחירות הקרובות. הבא ונניח את הלא יאומן. נתניהו נופל והקמת הממשלה נופלת על יחימוביץ. זו תהיה ממשלה מסובכת מאין כמוה. היא תכלול הבטחות לחרדים מחד ולמשרתי הון מהמרכז מאידך. סביר להניח שהיא תשמור על המסורת הדוחה של השארת המפלגות הערביות (כולל חד"ש) בחוץ. זו הדרך היחידה כרגע להתחיל להוציא את ישראל מהבוץ בכל התחומים. גם הימין לא השיג את הזוועה המתוארת בסעיף א' ביום אחד. השורה התחתונה הוא שגם בגבולות הפנטזיה כדאי שנתחיל להרגיל את עצמנו לבלוע צפרדעים, אם אנחנו לא רוצים גם לשקוע בביצה וגם למות מרעב. וזה מעביר אותי הרחק שמאלה משם אל הנקודה השנייה.

אנשים רבים שהם ליבו של השמאל הרדיקלי מצהירים לאחרונה בריש גלי שהם מתכוונים לזרוק את קולם לפח בבחירות הקרובות. לרוב הפח הזה עונה לשם "דעם". דעם היא הפתרון עבור רבים ממאוכזבי חד"ש. מדובר בחבורה ראויה ביותר, המציגה אידאולוגיה מוצקה ופעילות שטח ברוכה בכל ימות השנה. יותר מכך, כל הביקורת שלהם על חד"ש היא לגיטימית ולעתים מוצדקת (אין מזרחיים, לא שריינו נשים, דוגמאטיקה לניניסטית, וחוסר תמיכה בהתערבות בינ"ל בסוריה). דעם רצה בבחירות הקודמות (בפעם הרביעית!) וקיבלה 2,645 קולות בדיוק. לשם השוואה, הירוקים קיבלו 12,378, הירוקה-מימד 27,737 ואפילו מפלגת היחיד של אפרים סנה 6,722. ערכו של מנדט בכנסת נמדד כשווה ל-27,246 קולות ונדרשו 67,470 קולות על מנת לעבור את אחוז החסימה. למה זה חשוב? אחת משתיים: א. תומכי דעם מאמינים שבקדנציה אחת הם הכפילו את כוחם בערך פי 34.  אני עצמי, כאדם די רדיקלי לא שמעתי עליהם עד לפני שנה, ולא ברור לי עד עכשיו מהמצע שלהם למה הם לא חד"ש. לרוב שאני מנסה להסביר לחברים שמאלנים למה זה מעצבן אותי אני צריך לפתוח בהסבר מה זה בכלל דעם. זה אולי לא הערכה מדעית אבל יש לי הרגשה שגידול פתאומי שהופך את המפלגה (לכשעצמה ראויה!) לריאלית זה לא הסיפור פה. ב. הצבעת מחאה שבאה להראות לקומוניסטים הזקנים מה זה לבנות רשימה לא מייצגת מגזרית ומגדרית. מכובדיי הצודקים: מציאות בה דנון, אלקין וחוטובלי שרים, ליברמן סגן רה"מ, וברוך מרזל בכנסת זה לא הזמן להצבעת מחאה. תאבקו, תמחו ותביעו את מורת רוחכם, אבל אנא מכם, תנו את קולכם למפלגה שתעבור את אחוז החסימה. במציאות בה חד"ש מחזיקה ארבעה מנדטים והציבה אישה במקום החמישי זה אפילו יכול להכניס אותה לכנסת. האמור לעיל נכון גם לכל מי שחושב להצביע לירוקים, לצדק חברתי, לפיראטים, או לארץ חדשה ("אלדד יניב חושף את השיטה- להצדיע, לא להצביע"). שמאלנים יקרים, הגיע זמן הצפרדע. שלוש מנות בתפריט: העבודה, מרצ וחד"ש. בתיאבון.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

21 תגובות על זמן הצפרדע: הערות ראשונות לבחירות המתקרבות

  1. חנן הגיב:

    חזק חזק חזק (ונתחזק?)

  2. ראם הגיב:

    מצוין.

  3. aranse הגיב:

    הערה על ועם גוש בגרון,נכון שההבדל בין תמר זנדברג ואלי ישי הוא ההבדל בין השטן לאלוהים ועם הראשונה תחליף אותו כשרת הפנים אז סיכויי ההישרדות של האנשים שאיכשהו הצליחו לזכור שיש להם גם קצת לב וטיפת מצפון בארץ הזו עשוי להשתפר מעט,אבל,זריקת הקול הפוליטי לפח היא משמעותית וחשובה ואין לזלזל בה,כל הפוליטיקאים הם חארות בהגדרה,כולל אלה משמאל,מנהיג הוא אדם מתועב,נקודה,בחירות בחיים הן לא רק הגיוניות,במרכאות,יש להם משקל רגשי שלפעמים הוא הרבה יותר הגיוני ממה שמוצג כרציונלי,הרקבון הפוליטי,ואין פוליטיקה שאינה רקובה,וגם לעולם לא תהיה כזאת,נובע גם מהנסיון לעשות בציבור את מה שאפשר לקיים כהלכה רק בחדרי חדרים,הנרקסיזם הפוליטי לא רק שהוא מכוער בטירוף הוא פשוט לא יעיל,לפחות לא במונחים של זמננו ובאלה של הזמנים הבאים עלינו,מצד אחד נכון שככה דברים משתנים,בצעדים קטנים,עושים המון רע ומזה איכשהו כאיזה תופעת לוואי משהו גם משתפר,אבל מצד שני,לא נכון לגנות או להמעיט בערכם של אנשים ומעשים שלא מסוגלים לסבול יותר את הגועל נפש הזה,ככה הם בנויים,ולשתיקתם,לכאורה,יש צליל ונוכחות והשפעה שלא רק שאינה נופלת מעוד הצעת חקיקה הזוייה אלא שהיא הרבה יותר אפקטיבית ורלוונטית מכל מה שמימסד כזה או אחר יכול בכלל לתאר לעצמו,ולא בגלל שהם נמנעים,הם לא,הם נמנעים מהפולחן הפוליטי,ובדיוק בגלל זה בחיים הם נוגעים,איפה ומתי ואיך שצריך,הרבה יותר בדיוק,וברמת אפקטיביות ששום פוליטקקי בכלל לא יכול לשער את קיומה,בגלל שהקקות חושבים רק בגדול,לדעתם,ולכן הם עיוורים לחלוטין להקשרים ולקשרים ולבחירות שבאמת מקיימות את העולם(רמז,זה לא הבחירות לכנסת)

  4. יואב טמיר הגיב:

    הצפרדע היחיד שהשמאל הישראלי צריך לבלוע זה את אחוז החסימה. ואגב, יש סיבה שרק בשנה האחרונה שמעת על דעם, ולא לפני. משהו מהותי השתנה בשנתיים האחרונות, לא רק בישראל, אלא בעולם כולו, בצורת האביב הערבי והמשבר הכלכלי העולמי בכלל. למרצ אין מה להגיד על זה, ואף אחד לא מעוניין במה שלחדש יש להגיד על זה (הסברת זאת בעצמך, אין צורך לחזור על כך). העובדה שדעם היא המפלגה היחידה שמוציאה את הראש שלה מהגטו ומסתכלת סביב אמנם שמה אותה בעמדה לא פופולרית כרגע ברחוב היהודי, אבל זה משתנה עכשיו, וזו הסיבה העיקרית מדוע יש לתמוך בה.

  5. מתי הגיב:

    יופי של ניתוח, אני רק לא מסכים עם מה שאמרת על "לזרוק קול לפח" בכל הנוגע להצבעה לדעם, מהסיבות הבאות:

    – "זה אולי לא הערכה מדעית אבל יש לי הרגשה שגידול פתאומי שהופך את המפלגה (לכשעצמה ראויה!) לריאלית זה לא הסיפור פה". בהערכה מדעית אני מניח שאתה מתכוון לסקרים? אני לא אתפלא אם דעם לא מופיעה בסקרים רבים, ושאם כן אז קולות בעדה משובצים ברובריקת "מפלגות ערביות". בכל מקרה אני חושב שבעייתי לערוך מדגם מייצג שיצליח להשקף את הצלחתה העתידית של דעם לעבור את אחוז החסימה, כי מוקדי התמיכה בה מאוד ספציפיים (אך בלתי מבוטלים).

    – כמו שכתב יואב מעליי, ה- 99% ברחבי העולם שמוחים נגד השיטה הקפיטליסטית, והאביב הערבי שמבקש להחליף משטרים דיקטטורים בדמוקרטיות, אלו שתי תופעות שלדעם יש זיקה חזקה מאוד כלפיהן, אידאולוגית אך גם מעשית. ואסור לשכוח כמובן את המחאה החברתית בישראל, שדעם לקחה בה חלק פעיל ומתמשך. הרבה פעילים ותומכים הגיעו לדעם בעקבות "הגוש האדום", כמה מהם תמצא משובצים לאורך רשימת דעם לבחירות הקרובות. אם בשנים קודמות, מפלגת פועלים יהודית-ערבית נראתה כרעיון נחמד אך אוטופי, שלכאורה נדחק הצדה בגלל סוגיות בוערות יותר על הפרק (שגם אליהן דעם מתייחסת כמובן), הרי שכיום דעם רלוונטית מתמיד.

    – הפעילות של דעם וארגון העובדים מען שהוקם על ידה, מביאה לשינויים שאומנם מחלחלים לאט אך עדיין מחלחלים, בקרב מעמד העובדים והציבור הערבי, במיוחד נשים ונוער. מבחינה זאת, 4 שנים זה הפרש בלתי מבוטל, למשל עבור נוער יהודי וערבי שדעם מארגנת מפגשים ביניהם, וכיום לחלקם יש זכות הצבעה. מעדיף הוכחות בשטח על פני ספקולציות? השבוע שמעתי שחוגי בית של דעם ביישובים ערביים מסתיימים בתרומות לדעם מצד המשתתפים, מצב הפוך לגמרי ביחס למפלגות הערביות הקיימות, שמשלמות לציבור שלהן כסף כדי לקנות את קולם בקלפי.

    – לא היה לי פייסבוק בבחירות הקודמות, אבל אני מתאר לעצמי שבכל הנוגע לפלטפורמה לדיונים פוליטיים, הוא תפס מקום משמעותי יותר מאז. אומנם מעגל החברים של כל אחד מאיתנו עשוי לשקף לנו תמונת מציאות מעוותת בכל הנוגע לתוצאות הבחירות העתידיות, אבל זה לא אומר שצריך להתעלם מנוכחותה המרשימה של דעם בדיוני פייסבוק, שהולכת וגוברת. יש בזירה הזאת מעצבי דעת קהל, וגם מי שאינו מושפע כ"כ בקלות נוטה להתרשם לחיוב אם הוא רואה שמתרבה התמיכה בדעם.

    – אלקטורט השמאל-רדיקלי של דעם לא מגיע רק ממאוכזבי חד"ש (שאין סיבה להציג את הבחירה שלהם בדרך אחרת בתור "הצבעת מחאה". פתק לבן זו הצבעת מחאה). אני למשל הצבעתי מרצ בארבע מערכות בחירות עד כה, ואני לא מאמין שהצבעה שלי לדעם כעת היא "זריקת קול לפח". אני מאמין שדעם תעבור את אחוז החסימה מאותן סיבות שכבר ציינתי ועוד (הקמפיין שלהם רק התחיל השבוע). אני לא חושב שזה בזבוז קול להצביע למפלגה שהסדר הקיים מנסה לנפנף אותה הצדה, אני חושב שהצבעה למפלגות הקיימות (כלומר קיימות בכנסת, בסקרים, בתודעה..), כאשר אתה מודע לחולשותיהן האידאולוגיות/פרקטיות בכנסת ובמיוחד בשטח, זה לזרוק את הקול שלך לפח. ואני לא דוגל בהצבעות טקטיות למיניהן, כגון חיזוק גוש השמאל או חיזוק אופוזיציית מרצ/חנין, כי הם יופי של מחוקקים. אני דוגל במהפכה אידאולוגית, מהפכה של עשייה בשטח, ודעם נותנת לנו משניהם.

    – בשורה התחתונה, יש האומרים שקול אחד שווה אותו דבר בין אם יוענק למפלגה שעברה את אחוז החסימה או לא; ויש המנפנפים באיום של חיזוק גוש הימין באמצעות קולות "פסולים". אני אומר, או יותר נכון מביא את דבריו של דני בן שמחון, נציג העובדים והעובדות ומקום שלישי ברשימת דעם לכנסת: הפועלים בשטח שמאוגדים תחת ארגון העובדים מען נמצאים במלחמה יומיומית, מלחמת קיום, מלחמת מעמדות מול המעסיקים שלהם ותנאי המציאות הקפיטליסטית שנכפית על כולנו. כל הצבעה בשביל דעם, זו הצבעת תמיכה בעובדים הללו, שמראה להם שהם לא לבד בשטח. קול בעד דעם הוא קול של תמיכה (פירוש המילה "דעם" בערבית), בין אם תכפיל את כוחה פי 34 או רק פי 17 ולא תעבור את אחוז החסימה. ואסיים בתוספת משלי, הבחירה בדעם היא בחירה אתית שמחייבת אותך, במידת האפשר והיכולת כמובן, להצטרף למאבקה כתנועה ולקדם את המהפכה – בתרומה לעשייה בשטח, או בסיוע להפצת הבשורה עד ליום הבחירות ואחריו. כי העבודה של דעם לא תסתיים אז, בין אם תיכנס לכנסת או לא.

    בכל מקרה, היה נחמד לקרוא את השבחים שחלקת לדעם, אבל אם אתה מעוניין לדעת עוד, כולל על הבדלים ביחס לחד"ש, מומלץ לבוא לאחד מחוגי הבית ושאר האירועים הרבים שמתקיימים בימים אלו עד לבחירות. זה דף האירועים של דעם:

    http://heb.daam.org.il/events/event/

    וזה העמוד של דעם בפייסבוק, שמלבד אירועים מפיץ גם מידע רב בעניין האביב הערבי, המחאה העולמית, ועוד:

    https://www.facebook.com/#!/pages/Daam-The-Workers-Party-%D7%93%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%92%D7%AA-%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D8%AD%D8%B2%D8%A8-%D8%AF%D8%B9%D9%85-%D8%A7%D9%84%D8%B9%D9%85%D8%A7%D9%84%D9%8A/224993517556428?fref=ts

    תודה על הפוסט, ומקווה שנשתמע עוד לפני היום שאחרי הבחירות…
    מתי

  6. אדם הגיב:

    לא לקחת בחשבון הסכמי עודפים שהם מאוד רלוונטיים לעמדה שאתה מציג

    • אבנר כהן זמיר הגיב:

      ידידי,
      הסכמי עודפים לא רלוונטים בכלל. הסכם עודפים לא יל על מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה. המשמעות היא ש 50000 מצביעים לדע"ם (רעיון הזוי) הם פשוט שני מנדטים לשמאל בפח.
      אז אולי מספיק עם משחקי המחאה של להיות יותר צודקים מצודקים ופשוט להצביע לאופוזיציה חזקה ואמיתית.

      • mickyharel הגיב:

        דבריו של מתי כל כך מדויקים ולא מנסים להוריד ממך דבר, הם נכונים ומשכנעים,
        על איזו אופוזיציה חזקה ואמתית אתה מדבר?
        זאת שתומכת באסד? או אולי בזו שתומכת בחמאה על הלחם ובשתי מדינות לשני עמים מפרספקטיבה ישראלית? כך או אחרת מי אמר שהן תעבורנה את אחוז החסימה? דברים משתנים ויש סיכוי טוב שהן באמת יזרקו לפח ההיסטוריה כמו מפלגות רבות אחרות שהיו פעם מבוססות, לא נדבר על קדימה אפילו… האמירה שלך מתנשאת ביותר, סטייל ידידי והיא חד משמעית בשחור ולבן בוהקים, היא שטוחה ואין לה יותר בסיס במציאות המתחדשת, המניפה דגל אדום אמתי!

  7. פינגבאק: זמן הצפרדע: הערות ראשונות לבחירות המתקרבות | פרייהייט

  8. אביתר הגיב:

    אין צורך בבליעת צפרדעים, לפחות לפי יוסי לוי
    http://www.sci-princess.info/archives/1691
    בסה"כ, כמה מצביעים אתה חושב שיצביעו לדעם?

    אם כבר רוצים להשפיע על התוצאה בבחירות האלה, מה שצריך זה להגדיל את אחוז ההצבעה במגזר הערבי באופן משמעותי. יש כאן פוטנציאל לעוד 10 מנדטים, מה שיכול לשנות באופן מהותי את הקואליציה הבאה.

    • yohac הגיב:

      המסקנה של יוסי לוי היא שלמעשה אין שום משמעות למי תצביע. סטטיסטית זה נכון. מעבר לעובדה שזו גישה שהיא סכנה לדמוקרטיה, זה מתעלם מהעובדה שהסטטיסטיקה כן מורכבת מאנשים. 37 המנדטים הצפויים של ביברמן הם עשרות אלפיי אינדיבידואלים בודדים שהולכים פיסית לקלפי ושמים "מחל" ולא "עלה ירוק".

      • mickyharel הגיב:

        לחלוטין נכון, ודעם היא זו שתצליח בסופו של יום להרים את הקולות האלו ולהוציא אותם מפח האכזבה והאדישות

      • מתי הגיב:

        לא, זאת המסקנה שלך. יוסי לוי כותב מפורשות:

        "המסקנה שלי מהתרגיל התיאורטי שערכתי: ההשפעה של "הצבעה אסטרטגית" מוגבלת ביותר, ויש לה פוטנציאל מוגבל מאוד לשנות את התוצאות המהותיות של הבחירות, רק כאשר המאבק בין הגושים צמוד ביותר. לו לא היו הולכים אותם קולות שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, המרוויחה הגדולה ביותר הייתה ככל הנראה יוליה שמאלוב-ברקוביץ.

        את המסקנות לבחירות הקרובות מוזמן כל אחד להסיק בעצמו. אני, באופן אישי, אמשיך להצביע על פי צו מצפוני, ואתן את קולי לאותה מפלגה קטנה שקיבלה אותו מאז 1984 בכל גילגוליה."

        ואני מסכים עם המסקנה שלו שעדיף להצביע לפי צו המצפון, כי הסכנה האמיתית לחברה טמונה בהצבעה טקטית.

  9. מתי הגיב:

    והמפלגה שמסוגלת להגדיל את אחוז ההצבעה במגזר הערבי באופן משמעותי, הודות לפעילות השטח שהיא מקיימת שם על מנת אשכרה לעזור לאנשים ולא רק לקנות את קולם בקלפי, היא דעם.

    ו- 50,000 קולות לדעם לא ייזרקו לפח. הם ישמשו כשלב נוסף בסולם לקראת מערכת הבחירות הבאה, כשהרבה מצביעי דעם בפוטנציה יירתעו פחות מאיום הסרק "לבזבז את קולם".

    יש לך הנחה סמויה שהעבודה היא "אופוזיציה חזקה ואמיתית". מצטער, אבל מי שמנסה להיות "יותר צודקים מצודקים" הם כל נביאי הזעם מטעם עצמם של גוש השמאל, שקוראים בכל פינת רשת "אל תפוררו את הגוש!". לשמאל בישראל מגיע יותר מעבודה, מרצ, וחד"ש. זה לא עניין של צדיקות וטהרנות. זה עניין של דרך פעולה חדשה, שדעם כבר פועלת לפיה. מי שבעד, צריך לפעול גם למען הגעתה של דעם לכנסת, משם מעגלי הפעילות שלה כתנועה רק יגדלו.

  10. yohac הגיב:

    תגובה מאוחרת לעניין דעם: ראשית, אני מאוד שמח שפעילים של המפלגה הגיבו, זה הכריח אותי ללמוד יותר. שנית, אני משער שמי שפעיל במפלגה מסויימת גם יצביע לה, ואתכם אני כנראה לא אשכנע, אך בכל זאת חשוב לי להסביר את עמדתי. מעיון מקיף מאוד בפעילות והמצע לא הצלחתי למצוא הבדלים מהותיים בין דעם לחד"ש.
    חד"ש היא מפלגה רדיקלית, כמעט הכי רדיקלית שניתן לדמיין במציאות הישראלית. אני יכול לסמוך על החכים שלה שיצביעו נכון בכל רגע נתון בסוגיות של שוויון, חברה, הפרטה, איכות הסביבה ומה שלא תעלו בדעתכם. מעבר לזה, כל החומרים שלהם מעידים על הפנמה עמוקה של השינויים העולמיים ברוח מחאת ה-99 והאביב הערבי.
    אני חושב שהטענה שמדובר ב"מפלגה ערבית פלוס דב חנין, שהוא עצמו אחלה אבל לא מייצג" א.לא מחזיקה מים, ב. נגועה בגזענות שאני ממש מתפלא למצוא בשמאל. מעיון ברשימה המלאה של דעם ניתן לטעון הפוך שזו "מפלגה יהודית עם אגבריה זחאלקה".
    אני מסכים אתכם שיש פער בין מה שאפשר להשיג בכנסת לבין פעילות שטח, אבל דבר ראשון, גם חד"ש לא בדיוק מפקירה את השטח (עד כדי טענות של השמאל הציוני שהאדומים הורסים להם את המחאה הסטרילית). דבר שני, אם פעילות פרלמנטרית היא כל כך נחותה לעומת פעילות שטח-אל תרוצו לכנסת. ג. פעילי דעם טוענים שלעומת ההשפעה הסמנטית של "פעילות מרצ-חנין", פעילות השטח שלהם משנה את המציאות באמת. אני מקווה שאתם מודעים לעובדה שבמידה ותיכנסו לכנסת תיקוני מציאות קלים ברוח "מרצ-חנין" זה בדיוק מה שתוכלו לעשות שם (ואני מקווה שזה גם מה שתעשו).
    סוגיית הייצוג: באופן כללי יש בעיה עקרונית למפלגה קומוניסטית בהגדרה לאמץ רשמית את פוליטיקת הזהויות. מה שלא הפריע לחד"ש לתמוך בתיקון אפליה עדתית, דתית ומגדרית בכל החזיתות. גם לי מפריע שאין אישה במקומות הראשונים (עד החילוף הצפוי אחרי שנתיים) אבל שוב, אני יכול להיות בטוח שכל חבריה יתמכו, יזמו ויקדמו חקיקה פמיניסטית. צפרדעים כבר אמרתי?
    סוריה: איכשהו נדמה לי שהנושא הזה הוא הפיל שבאמצע החדר, ולכאורה הטיעון המנצח של דעם. התמונה כאילו חד"ש תומכת באסד גובלת בהוצאת דיבה, ולראיה אכן הוגשה תביעה נגד גורמי תקשורת שטענו כך. לגבי "הקול בערבית מול הקול בעברית": אני אמנם לא קורא ערבית, אבל מניח שחד"ש לא בונים על זה שגם בית המשפט לא.מה שיש כאן באמת זה סירוב לתמוך בהתערבות חיצונית. אני חושב שעיון במצב בעיראק, אפגניסטאן ולמעשה בכל מקום שהאמריקאים הפילו משטרים מסיבות לכאורה "מוסריות" לאורך המאה העשרים, מעמיד את העמדה הזו כלפחות מתקבלת על הדעת. ניתן לא להסכים, כשל מוסרי שפוסל את המפלגה בטוח אין פה.
    שני קולות: תרצו או לא, קומוניסטים יהודים וערבים הם קהילות נפרדות עם זהויות שונות, צרכים שונים וגם מטען ערכי וזהותי שונה. עצם החיבור ביניהם והפעילות המשותפת הם עצם הנס (שמתרחש יפה מאוד גם בדעם), והעובדה שהמפלגה מדברת לציבורים שונים ומייצגת מגוון של קולות ואינטרסים זה לא בטוח לגנאי.
    ולשאלת השאלות (זה מאוחר לבחירות האלו, אבל בדעם טוענים שהדיון העקרוני לא פחות חשוב אז יאללה): למה דעם לא רצה עם חד"ש? אם מדובר בהבדלים אידיאולוגיים, אתם ממש לא מצליחים להסביר אותם כמו שצריך. אם מדובר בדקויות פרסונליות שרק פעילים יבינו, אני לא בטוח שזה מעניין אותי. גם אם התהום האידיאולוגית העצומה שביניכם מונעת ממכם להצטרף למק"י, היא בטוח לא מונע ממכם ריצה משותפת. אם אורי אורבך יכול לרוץ עם כצל'ה ואם טיבי יכול לרוץ עם האיסלמיסטים גם אנחנו יכולים. (איחוד כזה היה אי פעם על הפרק? למה לא? אם כן מה מנע ממנו להתגשם?)
    אני לא פעיל בחד"ש ולא חבר בחד"ש. לא גדלתי בבנק"י ואני גם לא מחויב לדוגמטיות מרקסיסטית משום סוג. אני בדיוק השמאל המנומק שאמור להיות חלק מקהל היעד שלכם. אני מבחינתי אתן את קולי לכוח הקיים בתקווה לחיזוקו, ולשיפורו בעתיד. אני מקווה שגם שאר האנשים במצבי יעשו כמוני. גם אם הצבעה בשבילכם היא לא לגמרי "הצבעת מחאה" ולא בטוח "זריקת קול לפח" אני רואה בה (שוב, לא מבחינת הפעילים והחברים שלא יכולים לראות את זה אחרת) במצב הנוכחי חוסר אחריות. אני מאחל לכם הצלחה בכל פעילות השטח המעולה שלכם. וכן, גם אני חושב שהיו"ר שלכם היא אדם נדיר והלוואי והיא הייתה ראש הממשלה.

  11. מתי הגיב:

    תודה על התגובה המפורטת, יוחאי. גם אני שמח לראות שאתה מעוניין ללמוד עוד על דעם, ולכן מציע לך להגיע לאחד מחוגי הבית הרבים של המפלגה בימים אלו, בשביל פירוט מלא ועדכונים אתה מוזמן לבדוק את עמוד הפייסבוק שלנו. אני מאמין שזו הדרך הטובה ביותר לשמוע על הבדלים בין דעם לחד"ש, מעבר למצע הכתוב.

    בכל זאת אשתדל להתייחס לרוב הנקודות שהעלית. לא יודע לגבי מידת הרדיקליות של חד"ש ודפוס הצבעות הח"כים שלה, אבל אני כן יודע על תמיכתם בהסתדרות המושחתת, שתומכת בהעסקה קבלנית כולל בתחומי הוראה ושירותים סוציאליים למיניהם. מה זה אם לא הפרטה?

    בדקתי לאחור בכל התגובות שפורסמו כאן, ולא מצאתי את האמירה "מפלגה ערבית פלוס דב חנין, שהוא עצמו אחלה אבל לא מייצג". אני לא בקיא מספיק במנגנון המפלגתי של חד"ש ויחסי הכוחות שם, אבל ממה ששמעתי גם הם במושחתים. אז תעזוב אותי מסוריה, ייצוג נשי, וכל שאר הסוגיות שמפריעות לציבור הבוחרים היהודי (וזו לא דעם שהצביעה על הדברים האלה קודם). בוא תגיד לי איך 50% ופחות מכך בציבור הערבי, ממשיכים לא להצביע למפלגה הרדיקלית והנהדרת הזאת. רק בגלל אפליה ודיכוי מצד המשטר הישראלי, והדיכוי בחברה הערבית? או שאולי בניגוד לרבים ממצביעי הליכוד, המצביעים הערביים מבינים היטב שאין סיבה לתמוך במפלגות מושחתות ולאומניות, שלא דואגות לצרכים הבסיסיים שלהם?

    דעם רחוקה מלהיות "מפלגה יהודית עם אגבריה זחאלקה", תוכל למצוא ברשימה גם את וופא טיארה במקום הרביעי ואת חנאן זועבי במקום השישי. שתיהן הצטרפו לדעם דרך ארגון העובדים מען לפני 8-10 שנים, בנו את מעמדן מהשטח, וכיום מנהלות את סניפי מען בבאקה אל-ע'רביה ובנצרת, בהתאמה. במקומות פחות ריאליים ברשימה תמצא בעיקר חברי מפלגה, פעילים, וכאלה שהסכימו להביע את תמיכתם במפלגה ע"י צירוף שמם לרשימה. העובדה שרובם יהודים, משקפת את חוסר השוויון בישראל ואת חוסר המעורבות של הציבור הערבי בפוליטיקה, לא את חוסר האיזון בדעם, שפועלת רבות בחברה הערבית ולא בדרכים של צדקה ורווחה (או שוחד, בדומה למפלגות הערביות שבכנסת); אלא בדרכים של יצירת מקומות עבודה, עידוד תעסוקה ובמיוחד בקרב נשים שגם עוברות סדנאות העצמה, ארגון סחר הוגן, הדרכת בני נוער, העברת סדנאות בטיחות לפועלי בניין, ועוד. מה גם שדעם בעצמה כוח פוליטי שנבנה בהדרגה ומהשטח, גם בחברה הערבית שם המאבק הוא כפול (מאבק במפלגות "הרע במיעוטו" וגם מאבק בייאוש, באדישות, בסקפטיות לגבי מחויבות הצד היהודי).

    אין לי ספק לגבי מעורבות חד"ש במחאות ומאבקים למיניהם, אך האם תוכל לספר לי על מעורבות פרו-אקטיבית בדומה לזו של דעם ומען? כלומר דאגה לרווחה של אוכלוסיות מוחלשות גם בשגרה, ולא רק בזמני משבר?
    לא באתי לזלזל בפעילות פרלמנטרית, אבל אי אפשר להתמקד רק בה, כשחוקים אינם נאכפים ומדיניות הממשלות לדורותיהן מפלה בין אוכלוסיות שונות. דעם רואה בכנסת אמצעי יותר מאשר מטרה, אבל חקיקה היא בהחלט אחד האמצעים לחיזוק הפעילות בשטח. רק שאפשר לעשות משם הרבה יותר, דברים שאנשי דעם נאבקים לעשות כבר עכשיו בתור נציגי ארגון העובדים מען בוועדות הכנסת למיניהן. כחברי ועדות ולא רק אורחים בהן, הפעילות האפקטיבית תגבר. ולא פחות חשוב, דעם תשתמש בכנסת כפלטפורמה, שופר להשמעת קול אחר בשיח הפוליטי בישראל.

    מה שאתה אומר לגבי סוגיית הייצוג תקף גם בדעם, שדוגלת בזניחת פוליטיקת הזהויות. עדיין תמצא שם רוב של ארבע נשים לעומת שני גברים, חצי יהודים וחצי ערביות, בשישייה הראשונה. וחשוב יותר מייצוג ברשימה, דעם פועלת בשטח לקידום מעמד האישה, כל זאת מבלי להיות בכנסת ולהחזיק בכלים חקיקתיים כמובן. אני לא חושב שאמרתי משהו לגבי היעדר ייצוג נשים ומזרחים במקומות ריאלים בחד"ש, כך שזו לא הצפרדע שאני צריך לבלוע. כן הבנתי שאותו פלג בחד"ש שרצה לקדם שיבוץ גבוה יותר לנשים ברשימה, חווה את מלוא הפעלת כוחו של בראכה, שדואג קודם כל לנציגי החמולות שמנתבים את הקולות לכיוונו.

    אני לא חושב שהעניין עם סוריה זה הטיעון המנצח של דעם. בעיני יותר חשוב הטיעון שחד"ש מנציחה את כוחה המושחת של ההסתדרות, ובעצמה מהווה גוף מושחת שנסמך על קבלני קולות, ובכך תורם לדיכוי קהל המצביעים הערביים. אבל אני כן חייב לציין, שמעתי את הלהט שבו אסמא מדברת נגד התמיכה בסוריה או אי השמעת קול ברור ותקיף נגד דיכוי המחאה שם. תקרא לי נאיבי אבל אני לא חושב שבאותם רגעים שמעתי פוליטיקאית ערמומית שמעוותת את המציאות כדי להציג טיעון מנצח. מתביעות דיבה אני לא מתרגש, עדיף שלא לבחון את המציאות באמצעות פורמליזם משפטי. זה שעיתון לא יכול להצביע באופן ברור על התנהלות חד"ש בלי להיכנס לכוננות ספיגה, לא אומר שביקורת מצד אנשים המעורים בנושא אינה תקפה. התערבות חיצונית היא בעייתית, אבל טבח הוא טבח וצריך להיעצר. מה גם שאנשי חד"ש עשו קצת יותר מלקרוא לאי התערבות חיצונית, לא ככה?

    לגבי שני הקולות, הטענה של דעם היא שחד"ש פונים לקהל הערבי שלהם בקול לאומני. אתה מקבל את זה? נראה לי שבתור אחד שלא קורא ערבית, זאת סוגיה שכדאי לך לברר לעומק מול נציגים בכירים יותר של דעם, אם תרצה.

    ולשאלת השאלות שלך: אנשי דעם התפלגו מחד"ש על רקע התנגדותם להסכמי אוסלו. במבחן הזמן, אפשר לראות שזה היה צעד מוסרי ונכון, כשעד היום דעם לא מהססת למתוח ביקורת על הרשות הפלסטינית, אך גם על גורמים לאומנים וקיצוניים כגון חמאס. אני מקווה שהבהרתי לך עוד כמה פערים בין הדרך הפוליטית שדעם מבקשת לנהוג בה, לבין דרכה של חד"ש. זה ממש לא עניין של התכתשות אידאולוגית בין סוציאליזם מרכסיסטי לקומוניזם של מק"י…באופן כללי, אין לדעם בעיה לשתף פעולה בשטח עם מגוון כוחות פוליטיים בישראל, כל עוד המטרה ראויה. אני לא חושב שריצה משותפת משרתת מטרה כזאת, אם כל המטרה היא לא לבזבז קולות ולעמוד בכנסת מול הימין. דעם מעוניינת בשינוי אמיתי, לא רק היערכות ריאקציונרית מול הימין. להיות אלטרנטיבה לעבודה וליכוד. כי לא רק ביברמן והבית היהודי צריכים להדאיג אותך. חוסר אחריות? האחריות של דעם היא לשמש כתובת בהווה ובעתיד, לציבור הערבי שמאוכזב מנציגיו בכנסת, לפועלים ולעובדים של המעמד הרחב, ולכל מי שמבקש שמאל סוציאליסטי ודרך של שותפות אמיתית, ולא מוצא זאת במרצ או בחד"ש.

  12. מתי הגיב:

    (סורי על התגובה הכפולה, שרשרתי לא נכון מקודם)

    ולמרות שלא רציתי לבקר את חד"ש דווקא מהזווית הסורית, הנה קישור לתגובה ניטרלית יותר (עד כמה שידוע לי) מהבלוגרית אליזבת צורקוב, שלא מקושרת לדעם:

    http://inyourmama.com/?p=426#comment-144

    ואם בכל זאת אתה מוכן לקבל ביקורת על תמיכת חד"ש במשטר אסד מצד אנשי דעם, הנה טורה של אסמא בעניין:

    http://www.etgar.info/he/article__509/%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2_%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%94_%D7%94%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%92%D7%94_%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%A1%D7%93

  13. ארז וגנר הגיב:

    סליחה אבל אני חושב שבליעת הצפרדעים המסורתית של השמאל בישראל צריכה להגיע אל סופה.
    ההצבעה לרע במיעוטו וכ'ולי הוכיחה עצמה כלא עומדת במבחן המציאות שמראה שהשמאל המסורתי (והמתנשא) הזה קטן שנה אחר שנה ובחירות אחרי בחירות.
    חברים מאות אלפי אזרחים לא מצביעים בבחירות כי אין להם אלטרנטיבה, כי המציאות הראתה להם שהשמאל לא משרת אותם.
    חד"ש ומרץ כמה שיהיו טובות מגדירות עצמן כמפלגות שוליים של מפלגת העבודה (מפלגת ימין לכל דבר לדעתי) וזה אומר הכל.
    דעם באה פה לבנות זרם פוליטי אלטרנטיבי ששואף להחליף את השלטון וזה ההבדל המרכזי בינה לבין חברותיה.

    לאור זאת דעם איננה חלופה או האויב של חד"ש ולא המקבילה האידאולוגית והבריאה יותר לחד"ש. מדובר במפלגות שונות לחלוטין בתפיסות עולם מרכזיות כמו היחס לסוציאליזם, מרכסיזם, לאומיות גלובאליזאציה, רווחה, הדרך לפתרון הסכסוך היהודי ערבי ועוד.

    ולמי שמתעמק כדאי לקרוא את מסמך 99 של המפלגה ועוד מסמכים שנמצאים באתר המפלגה (http://heb.daam.org.il/%D7%94%D7%97%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%93%D7%A2%D7%9D/%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A8%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D-2/)

  14. יסמין הגיב:

    יפה דרשת. בתפריט שלי יש גם בל"ד. עדיין לא בטוח אבל זו בהחלט אופציה ראויה מבחינתי.

  15. פינגבאק: איך אתה מסוגל להצביע לערבים? ניתוח לב פתוח של הצבעתי לרשימה המשותפת | פרייהייט

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s