מי אכל את הצפרדע שלי? מכתב לידיד שמאלני/ איציק פישר (פוסט אורח)

יום חג למשפחת פרייהייט עם פוסט אורח ראשון. איציק פישר שלח לי אותו כתגובה פרטית עם הרהורי פרסום, והסכים להצעתי לפרסם אותו כאן. מבחינתי זו הוכחה שאני לא רק פונה לימין אלא מוכן אף להעניק לו במה, וגם תירוץ בשביל לסגור מבחינתי את המתקפה על בנט כאפילוג לדברים של איציק.  אולי כשיבואו חובביי שירת נימולר לקחת גם אותי, הדבר יעמוד לזכותי

                                                                                ***

אני כותב את הרשימה הזאת מכמה סיבות: הראשונה שבהם היא כתגובה למספר פוסטים של יוחאי (בפרייהייט), השנייה היא לנסות לסכם את המחשבות שלי לקראת הבחירות (ולהפסיק לחזור על תגובות שאני מפזר מדי פעם ברשת החברתית) וגם בשביל עצמי, כדי להיות שלם עם הבחירה שאני מתכוון לקחת.

אני הולך להצביע בבחירות הקרובות לבית היהודי, וכן, זה יהיה בעיקר בגלל נפתלי בנט.

 אני לא מסכים עם בנט בהרבה דברים. תכנית "ההרגעה" שלו מבחינתי אינה ריאלית, הדעות המדיניות שלו – שלילה של מדינה פלסטינית – קשות ונחרצות מדי, ברשימה שלו יש מספר דמויות שאני בספק אם אני רוצה שייצגו אותי ובתחומים והחלטות אחרות אני יותר נוטה לצד הליברלי ממנו. אבל כמו שיוחאי כתב בפוסט קודם – אני מתכוון לבלוע את הצפרדע ולהצביע לסופרסטאר.

סופרסטאר זו לא קללה, להפך. הציונות הדתית (כשאני כולל בתוכה שלל אנשים מסורתיים וימנים ברמה כזאת או אחרת) נמצאת אלקטורלית כבר שנים במקום הרבה יותר נמוך מהפוטנציאל שלה. דווקא בתקופה שהציונות הדתית מגבירה את ההשפעה שלה בצבא, באזרחות ואפילו בתקשורת, בכנסת היא מגרדת בקושי חמישה-שישה מנדטים, כשמערכת בחירות אחר מערכת בחירות חוסר היכולת שלה לאחד שורות וההנהגה שהזדקנה הפכה את מפלגות הציונות הדתית (ובעיקר את המפד"ל) לשריד ארכאי ומיושן, לגוף סקטוריאלי בלי יכולת השפעה ממשיות. ואז הגיע בנט.

אתה צריך להבין, בניגוד לדמויות אחרות, גם במפלגה עצמה – כמו למשל אפי איתם שהוצנח לתפקיד מלמעלה וגם הוכרז כסופרסטאר, בנט עבד קשה כדי להגיע לטייטל הזה. בעזרת אורי אורבך הוא הוביל מהלך של הוספת פריימריז לתנועה, עשה עבודת שטח אמיתית, חרש את הארץ בחוגי בית, מפגשים ושיחות והצליח לעשות מהפכה של ממש בציבור מנומנם – ולראייה, כמות המתפקדים לבית היהודי הגיעה כמעט לכמות המתפקדים של העבודה (ובלי קבלני קולות וארגזים). נקודת חוזק אחרת היא התמקדות בדור הצעיר (שיחות במכינות קדם צבאיות, למשל) שהביאה לו פעילים רבים ומלמדת גם על השקעה לטווחים ארוכים יותר. לאיחוד שהצליח לעשות היה אפקט משמעותי לציבור שרגיל לראות התפרקות של-הרגע-האחרון במשא ומתן בין המפלגות, והשמחה על כך שהגורמים השליליים יותר הוצאו מהמהלך היתה גדולה (לפחות אצלי ואצל חבריי היותר ליברליים).

המהפכה הזאת הורגשה היטב ברחוב הדתי-לאומי. כאחד שבדרך כלל מתעניין בפוליטיקה ואקטואליה יותר מהסביבה שלו הופתעתי לשמוע חברים ומשפחה מסביבי שבעבר לא שמעתי בדל של התעניינות מצידם במשחק הפוליטי שפתאום התפקדו למפלגה, כדי לחזק את בנט. פופולריות זה לא דבר רע ובנט הגיע לנקודה הנוכחית בשורה של צעדים נכונים, ולא בגלל פרצופו היפה, בלוריתו המטופחת או קריירה טלוויזיונית מזהירה.

כדי להבין מה מושך כל כך באיחוד השורות ובפופולריות, חברי משמאל, בוא נסתכל רגע על מרצ. גם מרצ וגם הבית היהודי הן מפלגות קטנות בעלות שלושה מנדטים, אידיאולוגיות מאוד ועם עבר מפואר של כ-12 מנדטים. נניח רגע ובמקום הדשדוש ליד אחוז החסימה היה מגיע מנהיג צעיר ומבטיח (או מנהיגה?), עם ברק בעיניים ועבודת שטח מדהימה, מצליח לאחד שורות עם מפלגות שמאל אחרות, מעורר את השמאל בארץ ואפילו קופץ בסקרים. נניח גם שאתה מסכים איתו בהרבה סעיפים, אך לא עם כולם. האם לא מדובר בצפרדע ראויה לבליעה?

איחוד השורות במהלך כזה הוא קריטי. הבית היהודי לא היה מגיע בסקרים לאן שהגיע אם המגזר הקטנצ'יק (כמו השמאל הכבד) היה מפולג ומשוסע, עם מפלגות שונות שמתעסקות כל אחת מהן בניואנס אחר של אותו הרעיון. רק אחרי שהאיחוד קרה, ולמרות המחיר שנלווה אליו ("בנט זה אח, איילת זה אחות ואורית זאת הדודה שאף פעם לא מדברים עליה בקול") יכלה המפלגה להרים את הראש ולהסתכל גם מחוץ למסגרת שלה, ולמשוך מצביעים צפים שלא שייכים לגרעין הקשה.

(פחות רלוונטי אולי לקורא משמאל, אבל לאיחוד הזה בעיניי יש בונוס אחד נוסף, מגזרי – מי שמוביל את המחנה הוא "משלנו", מהצד השפוי יותר, שברוב הדברים מייצג תפיסות מתקדמות ושהכיוון אליו הוא הולך ומוליך חיובי. איזשהו ניצחון של הצד הליברלי במאבק הפנים-מגזרי, שהעלייה בסקרים נותנת לו תוקף ואולי גם תבשר על איזשהו מפנה לעתיד במאבק שבין המודרנים לחרד"לים.)

 נכנס לפרטים.

תכנית ההרגעה היא לא כוס התה שלי. הסרטון עשוי בצורה פשטנית מדי, וגם אם מעיינים בתכנית היא לא מספיק מפורטת ומראה על איזשהו מחקר מעמיק. הטענה שתהיה רשת כבישים שתחבר את כל שטחי A ו-B ותבטיח מעבר חופשי לפלסטינים בגדה נשמעת בלתי אפשרית כשמסתכלים במקביל לה במפה, ורואים את שלל האיים המבודדים שמהווים שטחי A ו-B. השטח הקטן שלהם לצד הבידוד והפיזור של השטחים מצביעים על כך שהסיכוי שתווצר שם אוטונומיה נורמלית ועצמאית היא לא הגיונית.

אז קודם כל, על אף ה"שמאלניות" שלי בנושא, אני איש ימין, וזה מתבטא בעיקר בפסימיות מזהירה לגבי משא ומתן. ימנים ליברליים כמוני מסתכלים על הסירוב הפלסטיני להצעות המפליגות של אולמרט, על הבחירה בחמאס למועצה המחוקקת והמצב ברצועת עזה של אחרי ההתנתקות ולא בטוחים שהתנאים בכלל הבשילו למשא ומתן שיביא לשינוי כולל באזור – מין פסימיות בסיסית ועמוקה שכנראה טבוע בכל מי שבצד הזה של המפה הפוליטית. שנית, גם אם התכנית של בנט כשלעצמה אינה טובה או ריאלית עצם ההצהרה של איש ימין בצורך לפתרון הסכסוך בשטחים באופן טריטוריאלי מבחינתי היא התקדמות לטובה, ואם התכנית תתכנס בסופו של דבר להחלת החוק הישראלי רק על "הגושים" בכלל טוב.

בתכלס, גם מהתבטאויות של בנט עצמו, ברור שלא מדובר בתכנית לביצוע מידי – ככה שלאלו שלא רואים פתרון כולל לסכסוך הישראלי-פלסטיני באופק אין את תחושת ההחמצה המדינית מרה, ובינינו, כשאני מסתכלים "מרכזה" – לא הליכוד ולא מפלגות המרכז באמת מחויבות לפתרון הסכסוך, רק למשא ומתן שיאפשר להם להראות חתירה והתקדמות, כשבעצם ברור לכולם שמדובר בריצה במקום.

 בנושאים חברתיים ודתיים שונים הייתי רוצה לראות פתיחות גדולה יותר. אפילו תחבורה ציבורית בשבת ורפורמה עמוקה בשירותי הדת (נניח, המודל הקהילתי של נאמני תורה ועבודה). בנט אמנם עוד ממש לא שם, אבל הוא בהחלט מהווה תנועה למקום הנכון. כל עוד אנחנו זוכרים שהוא עומד בראש תנועה מאוחדת שכוללת גם לא מעט חרד"לניקים, הגישה שלו מרשימה, אם זה בהצהרות הנחרצות שרבנים לא קובעים את עמדות המפלגה, ואם זה דיבורים על קידום יהדות ללא כפייה. אני לא רואה שום מנהיג דתי-לאומי אחר מהעבר (שוב, שקרא גם לחרד"לים) שלא היתה לו בעיה להעלות כלאחר יד קישור לשירת מתמודדת דתייה בתכנית ריאליטי, בלי לדאוג מתלונות על שירת נשים וחוסר צניעות.

הגישה הדתית הזו חשובה לדתיים הליברליים – אנחנו לא בעד הפרדת דת ומדינה אך כן בעד פתיחות דתית ושוויון זכויות – ומבחינתנו החיבור של הליכוד-חרדים וההדרה של הדתיים בשנים האחרונות מהרבנות ובתי הדין הרבניים בגלל חיבור זה הוא הגורם העיקרי להפיכתה של הרבנות למקדם העיקרי של הפרדת דת ומדינה, ואנחנו מקווים שמפלגה ציונית דתית חזקה תוכל לשנות גם את זה.

 מבחינה כלכלית אני נאלץ פשוט להסכים עם בנט. אני ממליץ על הראיון של בנט לדה מרקר, שם הוא מדבר על הצורך בהחלשת הריכוזיות, הורדת תקציב הביטחון (לשמוע איש ימין מדבר על זה.. תענוג) תיקון הזנחת המגזר הערבי (?!) ותמיכה בעסקים קטנים. לא לשווא החדירו בנו העיתונים שהפעם הבחירות הם על נושאים כלכליים-חברתיים, והאמונה שלי שבנט (במיוחד עם כח אלקטוראלי משמעותי) יוכל להשפיע על ממשלת נתניהו כשתקום בתחום הריכוזיות, החלשת הוועדים הגדולים וחלוקת משאבים שונה מכריעה את הכף.

 במובנים מסויימים מפלגת הבית היהודי ימנית פחות מהליכוד. הימין המתלהם, הצעקני, זה שמתמקד בפעולות הצהרתיות וייצוגיות שהליכוד וישראל ביתנו הציגו לאורך כל הקדנציה גרועות הרבה יותר מהימין האידיאולוגי הנוקשה של הבית היהודי. היכולת של בנט לומר דברים מורכבים יותר (כמו שהוא הציג למשל בפארסה מסביב להתבטאות על הסרבנות אצל ניסים משעל) כנה ואמיתית בעיני מכל הצעות החוק הלעומתיות של חברי הכנסת הניציים בליכוד. למעשה, ההתקפות המתוזמנות על בנט (בהתחלה זה היה הסירוב ו"קריעת המסכה" לכאורה שהופיע פתע במקביל בפיהם של אנשי תקשורת, אחר כך הפינוי של המאחז עוז ציון שנקשר לבנט יחד עם הרב דב ליאור, ולאחר מכן ניסיונות ההתמקדות בשאר הרשימה והצגתה כקיצונית, לרוב עם האשמות מוגזמות או סתם לא-נכונות) רק מאשררות את הבחירה שלי בו.

אם כבר השוויתי קודם למרצ, עוד השוואה למפלגות השמאל. אהבתי לראות איך במפלגה שעד לא מזמן היתה גברית ולבנה (כמקבילתה השמאלנית) פתאום הוסיפו שריון מקום ריאלי לנשים (שבכלל לא היה רלוונטי ברגע שאיילת שקד החילונית קטפה את המקום השני בפריימריז) ופה ושם הפציעו מועמדים מזרחיים, בלי שיצטרכו לנופף בהם כעלה תאנה, פשוט כתהליך טבעי שעבר על החברה הציונית-דתית בשנים האחרונות וכעת יש לו גם ייצוג ברשימה לכנסת.

 לסיכומו של עניין, בנט עושה רושם של אדם אמין, צעיר, חכם, שיכול להכיל מסרים מורכבים יותר ולא רק סיסמאות, והוא מוביל את המפלגה הותיקה והביתית שלי לכיוון מוביל ונכון. זה לא מושלם – אבל זו בחירה שאני אוכל לחיות איתה.

                                                                                ***

אפילוג: לסיכום העיסוק של בעל הבלוג ב"בית היהודי"

 ראשית אני חושב שאיציק מעלה נקודות מעניינות שכדאי לשמאלנים לשמוע, ולו לצרכיי "דע את האויב". אחרי שהקדשתי יותר מדי זמן מבחינתי למתקפה על בנט שאלו אותי "אבל מה אתה מתכוון שאני אצביע?". אני נוטה להסכים עם איציק שהצבעה לבית היהודי היא ערכית וטובה יותר מהצבעה לליכוד ביתנו. העובדה שאין לי אינטרס פוליטי ברור לאן הקולות האלו אמורים להיות מנותבים מחשידה אותי כביקורת עניינית. אין לי בעיה עקרונית עם הצבעה לבנט ברוח שאיציק מציע: תוך דיון פתוח ומושכל ביתרונות ובחסרונות, והבנה שזה כולל צפרדעים, הימורים וסכנות. אם פרקתם את האלמנט של הנהיה המשיחית ועדיין הגעתם לבנט, תפאדלו. כמו כן אני חושב שההשוואה להתפתחות היפותטית מקבילה בשמאל היא חומר למחשבה מהסוג המשובח ביותר.

 וחזרה לסיכום המתקפה: חלק ניכר מהביקורת על הבית היהודי ניתן לסכם במשפט "הבית היהודי הוא לא רק בנט ושקד". אז בוא נדבר על בנט ושקד. "ישראל שלי", פרויקט הדגל של השניים, הוא ארגון שנאה מקארתיסטי מהסוג הנחות ביותר. מדובר בארגון קש של מועצת יש"ע שמגדיר את הציונות, הישראליות, ומכאן גם את האנטי-ישראליות והפוסט-ציונות לפי ההגדרות המצמצמות ביותר של הימין הקיצוני (לקריאה נוספת ראו כאן וכאן). כל סוג של שיח ביקורתי, בחינה של פעולות צה"ל או תמיכה במשא ומתן ופתרון לסכסוך מוגדרים כעמדה לא לגיטימית שצריך לרדוף ולמגר. לפחות ארבעים אחוז מהציבור בישראל לא ימניים לפי הגדרה עצמית. לפי ההגדרה של "ישראל שלי" ל"שמאלנים" מדובר בהרבה יותר ממחצית הציבור בארץ (גם רק היהודי, פוי). מבחינת "ישראל שלי" אלו לא "יריבים אידאולוגיים" אלא אנשים שמחזיקים בעמדות מסוכנות שצריך לרדוף. אבל בלי שנאה כן? כשאנשים כמו בנט ושקד משיקים קמפיין מחוייך שקורא לי לחזור הביתה לחיבוק קבוצתי  (בשם פולק משותף ואחרי שבדקו ששירתי בקרבי ואני עושה מילואים) אין לי אלא לשלוח אותם לאלף עזאזל עם בעיטה הגונה בתחת.

 ונמשיך בגברת שקד. העובדה שהיא "חילונית" מנופפת בראש חוצות כאליבי של שבירת המגזריות, פתיחת השורות ומקום לכולנו. אז מעבר לעובדה הקריטית ששקד מחזיקה בדיוק באותן העמדות המדיניות של המפד"ל, היא גם מביעה הערצה גלויה לציונות הדתית כחברה עליונה מוסרית, מצהירה שהרב רונצקי הוא סמכות רוחנית עבורה, ונראית בכלליות כדוסית ממוצעת לפני החתונה. סביר להניח שלא נראה אותה באירועים המתקיימים בשבת, או מבלה עם משפחתה בשפת הים בארבע השנים הקרובות. העובדה שבד' אמותיה היא לא שומרת הלכה עוכלה על ידי המפד"ל רק לאחר מאבק. ההכלה של שקד לא דורשת מהדתיים שום הכרה או קבלה של ערכים "חילוניים" שמאתגרים את התפיסה העצמית של הדתי הממוצע. מאידך הרווח הפוליטי של הקיום שלה הוא עצום. היא נושאת את הטייטל "חילונית תל אביבית", שניהם סמלים מובהקים של האחר. זה לא היה עובד כל כך טוב אם היא הייתה "מסורתית מראשון לציון". זה גורם לדתיים לגרגר בהנאה על עצמם, להרגיש פתוחים ולשווק את עצמם ככאלו. עם גרסה חילונית של הציונות הדתית הם חיים אחלה. התפקיד של שקד בבית היהודי הוא בדיוק זה של החרדים מנטורי קרתא בהפגנות אנטישמיות. זה בדיוק כמו שאחמדינג'ד שומר בקנאות על הקהילה היהודית באיראן, וכמו שארגונים היפר-גזעניים בדרום ארצות הברית מאתרים ומוצאים תומכים שחורים לנפנף בהם. איילת שקד היא בנאדם אמתי. בניגוד ליריבי אני לא מאמין ב"שנאה עצמית" שכל מהותה החלטה חיצונית בשביל מישהו מה הוא אמור להיות. חילוניות היא גם הגדרה רחבה מאוד, שכוללת את שקד ואנשים נוספים כמוה. אבל לטעון דרכה שהבית היהודי הוא מקום לכולם? נו, באמת.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על מי אכל את הצפרדע שלי? מכתב לידיד שמאלני/ איציק פישר (פוסט אורח)

  1. Zafrir Ben Zeev הגיב:

    אני לא מצליח להבין.
    פישר חולק על בנט ולא מזדהה עם חברי מפלגתו אבל הולך להצביע ל"הצלחה" לסופרסאטר" ????
    מסכים מאד עם אפילוג הבלוגר.
    מציע לכולנו להצביע על פי צו מצפונינו ודעותינו ולא על פי מדדי הצלחה כשלון ו/או ייצוג הסקטור.

    • איציק. הגיב:

      אם יש מישהו שמזדהה עם יו"ר של מפלגה ובמפלגה שמאחוריו לחלוטין אני מקנא בו, ובכלל הכל נכתב אחרי "נאום הצפרדעים" של יוחאי. יש מספיק דברים שבהם אני מסכים עם בנט ובדיוק בשביל האחרים כתבתי את הטקסט הנ"ל.

  2. דן הגיב:

    מעניין, שתי התפיסות בנושא. וכן הכתיבה של שניכם מצויינת ומהנה.

    לגבי ההשוואה למרצ והאפילוג- יהיה מעניין לראות גם את שקד וגם את בנט אחרי הבחירות, האם עם כח ההשפעה שהסקרים צופים להם הם יעשו את כל הדברים שעליהם הם מדברים? האם הם יצליחו לשרת את הבוחרים שלהם כפי שמרצ מצליחה בשנים האחרונות, למרות מיעוט המנדטים?
    כשמדברים על בנט צריך לזכור- הוא עכשיו במצבע פרסום, כמו שאנחנו לא יכולים לדעת מה הטעם של פיוז-T רק מהפרסומת, גם אי אפשר לדעת מה הטעם בבנט.
    הוא יכול להפתיע את כולנו, לרעה ולטובה

    • yohac הגיב:

      הימור שלי על הטעם בבנט: קצת כמו אוכל של הצבא. כשזה מעורבב עם מספיק רעל אתה יכול לסבול את זה. בכל קונטקסט אחר פויה.

    • איציק. הגיב:

      דן, אני מסכים – לכן יש מצב גדול שהרווחתם מכל העניין: אם בנט באמת יתעסק בצד החברתי-כלכלי מה טוב; אם לא כנראה שהרווחתם עוד מצביע שמאל אחד בבחירות הבאות.

  3. דן אחר הגיב:

    אכן אפילוג ראוי ביותר.
    ולגבי דבריו של איציק: "אנחנו לא בעד הפרדת דת ומדינה אך כן בעד פתיחות דתית ושוויון זכויות"
    כמה ססמאות! מהו המודל של דת ומדינה הרצוי מבחינתך? פתיחות דתית – יוכר גם גיור רפורמי? שוויון זכויות – נשות הכותל יוכלו להתפלל ברחבת הכותל?
    נא לפרט בבקשה.

    • איציק. הגיב:

      באופן אישי, עד לאחרונה הייתי הרבה יותר "סגור" בנושא ההכרה בזרמים שונים, ולאחרונה הדעות שלי התמתנו יותר (יש לי חברים שיאמרו שנהייתי רדיקלי יותר..). בטקסט הזכרתי את המודל הקהילתי (ממליץ לקרוא עליו: http://toravoda.org.il/node/3694 ) שנותן פתח לשילוב קהילות שאינן יהודיות אורתודוקסיות, אבל עם זאת בשל היותי אדם דתי בעצמי יש דברים שהרבה יותר קשה לי לוותר עליהם, הכרה בגיור לא-אורתודוקסי למשל.
      בנוגע לנשות הכותל – אני בעד חופש דת ונראה לי הזוי שבמדינה שלנו לא תהיה אופציה לנשים הללו להתפלל ברחבת הכותל לפי אמונתן כמו גם ליהודים להתפלל על הר הבית. (כמובן, תוך צמצום פגיעה ברגשות הדת של האחר)

      • דן אחר הגיב:

        "הדעות שלי התמתנו יותר", רוצה לומר, שטיפת המוח של הרבנים שלי בישיבה התיכונית מתחילה לדעוך… 🙂

      • א. הגיב:

        דן אחר, זו סתם התנשאות מזלזלת.
        אני כלל לא למדתי בישיבה תיכונית, וכל צורה של חינוך וסביבה משפיעה על דעות של אדם, כך שישיבה היא לא יותר שטיפת מוח מאשר, נניח, בית ספר תיכון חילוני ותנועה.

  4. יאיר הגיב:

    הבלוג הזה גאוני! הגעתי במקרה לפוסט, וקראתי את כל הרשומות בהעלם אחד. גם כאן האפילוג מצויין והניתוח מדוייק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s