שירת הכוכבית: תובנות ערב גמר

היום נדבר על כדורסל. התנצלותי נתונה בפני כל מי שמחכה לרשימה פוליטית, אתםן מוזמנותים לפרוש כאן. זה קורה כי דבר3 חולה ואין דוקטורט או עבודה, וכי הפועל בגמר ולספור את הדקות לא באמת מעביר את הזמן. לכאורה הרשימות שלי אכן מקפידות לעסוק באספקטים שונים של פוליטיקה, אבל מי שמכיר אותי מחוץ למרחבי הפייסבוק יודע היטב שברשימת המקצועות המפוספסים שלי מככב במקום די גבוה (ליד קולנוען ושדר ב88 ז"ל) כתב ספורט מתוסכל, שמגיב בניתוח מקצועי של עשרים דקות על הערות כמו "אז מה יהיה הערב?". אז מה באמת הערב?

ובכן, הערב, אהבת נעורי הפועל ירושלים בכדורסל, תנסה לזכות באליפות. ועל האליפות הזו כמו על הקודמת, מרחפת אימת "הכוכבית". ומכיוון שהגורל הזה צפוי גם לנו וגם ליריבתנו הירוקה, מותר לדבר על זה ערב הגמר. ואם ירושלים שוב תקרוס רק בגלל שאוהד כותב משהו בזמן שראוי לשתוק מפחד המנחוס משהו חורק מאוד בפרויקט של אורי אלון. בכל מקרה זו לא תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה שאלוהים, שהוא כאילו הכי בצד של ירושלים, בוגד בה עם לוחמים מהצפון. עכשיו, כמונח שהורתו בבית המדרש של היריבה הצהובה השנואה, הכוכבית לא ראויה להתייחסות. זו דרך נלוזה אך אופיינית למכבי, שכרגע ראויה בעיקר לרחמים, למסגר אליפויות של אחרים כלא ראויות, לא משמעותיות, "לא באמת" אליפויות. אופייני ודוחה כמו שרק קבוצה שזכתה ב-51 אליפויות מסוגלת לנהוג במועדונים שנלחמים על תואר ראשון או שני. אבל מכיוון שהקונספציה הזו חלחלה יותר מדי לאנשים טובים שאינם אוהדי מכבי תל אביב הגיע הזמן לעשות סדר, באופן פומבי ובכתב, לגזור לשמור לפעם הבאה שמכבי תפשל, בב"א.

טיעון הכוכבית מתחלק לשניים, חלקו המרכזי נוגע לשיטת ההכרעה הנהוגה בארץ בשנים האחרונות כ"לא ספורטיבית" וחלקו השני, טוען ש"תואר אמתי" לוקחים רק נגד מכבי תל אביב. הטיעון השני מגוחך, פשוט להפרכה ובעיקר טיעון שנתפר באופן ייחודי לאליפות של הפועל ירושלים ולכן נתחיל בו. אם נאמר שאליפות ראויה עוברת רק במפגש ראש בראש מול היריבה המרכזית הבעיה האמתית היא של מכבי. הכרעת האליפות במשחק בודד תתקיים הערב בפעם העשירית. בכל עשר העונות האלו נפגשו מכבי והפועל פעמיים בגמר. מכבי ניצחה בשתיהן. בצד זה שבע פעמים היא זכתה באליפות בלי לפגוש את ירושלים שכל העת הייתה הקבוצה השנייה בליגה בכישרון, תקציב ושאיפות, ומדי שנה כשלה להגיע לגמר (=שבע כוכביות?). ירושלים הגיע לגמר כזה פעם אחת והפסידה, שנה שעברה. תת טענה אחרת, שלא נוגעת לשיטה וכן נוגעת לאליפות שהפועל לקחה (בסדרה. משונה, אבל סדרה) היא שהפועל מסוגלת לשחק נגד כל מיני נמושות ליגה אבל עדיין חייבת להוכיח לעצמה שהיא מסוגלת לקחת תואר מול היריבה האמתית. אז לכם, בעיקר לכתבת ספורט מכובדת שמבחינתה כל הפסד של הפועל למכבי בגמר גורם לכוכבית של האליפות לזהור, נזכיר קודם כל שהוכחנו יפה מאוד שנה שעברה שאין לנו בעיה לקבל בעיטה בתחת גם מנמושות ליגה. שנית, משחק על תואר מול מכבי זה בכלל לא הקוף שלנו- שלושה מהתארים שלנו לקחנו במשחק ראש בראש מול מכבי. הקוף שלנו, אם כבר, הוא במשחק הכרעה בארנה כ"אולם ניטרלי", ולא קשור למכבי, או למשחק הערב (אפס משלוש והיד נטויה).

וכעת לטיעון המרכזי, הספורטיביות של השיטה. גילוי נאות, גם אני מעדיף סדרות. ולא רק בגלל שהקבוצה שלי עשירה. במקרה של סדרה הייתי הערב עומד בארנה, כשאני יכול כלכלית וטכנית לקחת אתי את שני הילדים שלי. במקום זה אני ואלפיי אוהדי הפועל אחרים נראה את המשחק בטלוויזיה ונקנא באלפים המאושרים שנמצאים בהיכל תמורת מאות שקלים לכרטיס. ואני עוד אוהד הפועל. יד אליהו יהיה הערב אדום מאוד, והקבוצה שלי תהנה מאווירה ביתית. בשיטה הנוכחית כל גמר שהוא לא הפועל-מכבי ייתן ביתיות למעשה לקבוצה הגדולה. ואם הפועל תל אביב, חולון וחיפה עוד מסוגלות לגרד להיכל או לארנה 4000 אוהדים ולתת פייט- נהריה, הרצליה ראשון או אילת, שיכולות לפוצץ את האולמון שלהם באלפיים שרופים ולייצר אווירה ביתית, פשוט מגיעים לאירועי המנהלת הללו למשחק חוץ. היעדר של הגדולות גם יהפוך את ההפנינג לאירוע רפאים, יפגע בהכנסות של כולם ויוריד את העניין הציבורי באירוע. המנהלת יודעת את זה ואין לדעת כמה זה מחלחל לתת מודע של השופטים.

הטענה הכי בסיסית נגד שיטת ההכרעה הנוכחית היא שהיא לא מתגמלת את מי שעבד קשה כל העונה, כי במשחק אחד קבוצה פחות מוכשרת יכולה להפתיע. במשך שנים זה נראה כמו טיעון מכבי-הפועל קלאסי: אחרי שהשקענו כל כך הרבה כסף, הכול יכול ללכת פייפן בגלל ערב לא מוצלח. השנה נראה היה שדווקא מכבי והפועל זכו לכרטיס זהב ליציאה מעונה קטסטרופלית בחסות השיטה. הקבוצות העקביות שעבדו קשה כל העונה עפו בסדרות. הגמר יערך בין שתי קבוצות שעברו עונה גרועה, והתעוררו בדקה ה-87. זה אולי מבאס, אבל אין בזה שום דבר לא ספורטיבי.

יש כל מיני דרכים להכריע טורנירים ספורטיביים. לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות, אבל כל עוד הכללים קבועים מראש אין בעיה בספורטיביות. ואין לבלבל בין מבאס לספורטיבי. אירוע גמר על יתרונותיו וחסרונותיו הוא הדרך בו מוכרעים הטורנירים הכי חשובים בעולם: הסופרבול, המונדיאל, ליגת האלופות והיורוליג. שתי האחרונות הן כבר שנים ליגות לכל דבר. הסדרה המשונה של משחק בית וחוץ והכרעה לפי הפרש שהעניקה לקבוצתי את האליפות ההיסטורית משמשת כשיטת ההכרעה בליגת האלופות עד הגמר, ושנים אפיינה את שלבי ההכרעה ביורוקאפ, יולב קאפ גביע קוראץ' ודומיהם. וכפי שראינו השנה, גם סדרות לא מבטיחות לקבוצה "האיכותית והראויה" להגיע לבאר ולשתות ממנה. כי מה שמאפיין את כל שיטות ההכרעה בכדורסל העולמי הוא קיומו של "פוסט-סיזן": סיכום של ההישגים מעונה ארוכה ומתישה לכדי יתרון יחסי קטן בתקופה שבה הכסף מונח על השולחן. והמאני טיים הוא הזמן בו נכתבות אגדות וטרגדיות, נולדים גיבורי ספורט ומיליוני אוהדים נזכרים למה הם אוהבים ספורט. בזמן הזה צריך להתעלות, ובעיקר, מה שעשית קודם מסתכם מקסימום ביתרון ביתיות, שגם הוא, למעשה יכול ללכת פייפן בערב אחד לא מוצלח.

ומאני טיים הוא לא פייר. אבל הוא הביא אליפות אירופה לפנרבחצ'ה מהמקום החמישי, אליפות יוון לפנתנייקוס שהייתה כל העונה פחות טובה מהיריבה העירונית, והביא את קליבלנד לגמר , ולא את בוסטון שסיימה בראשות המזרח. חוסר התאמה בין עונה רגילה ומאני טיים הביא את אותה קליבלנד לפני שנתיים לגמר עם חצי סגל, ושנה אחר כך גרם לה לחלק את הכוח באופן מרגיז כל העונה בשביל להתפוצץ בסוף עד הטבעת, כשהיא גוברת באופן אירוני מאוד, על קבוצת העונה הרגילה הטובה בהיסטוריה. במאני טיים יש מי שמתעלה ומי שנחנק. התעלות של הרגע האחרון. זה מה שהביא את קליבלנד לחזור מפיגור שנה שעברה, נתן לג'ורדן לפחות חצי מהאליפויות שלו, ונתן לגולדן-סטייט את המשחק שלישי העונה שהכריע את האליפות. הוא הפך את מנצ'סטר יונייטד ב-1999 לאגדה ואת ביירן מינכן לטרגדיה. והקבוצה שתזכה הערב, תהיה זו שהתחילה למצות את היכולת שלה לפני שבועיים או זו שגלתה בחודש האחרון שבכלל יש לה יכולת, תהיה ראויה מאוד. היחידה האפשרית.

קיימת בעולם הספורט אפשרות להכריע בלי מאני טיים. זו הדרך המקובלת לקביעת אלופה במשחק שולי, מוזר ולא פופולארי בשם כדורגל. כל הליגות הבכירות בעולם, כולל זו הלא בכירה בכלל שלנו, מסתיימות בסוף העונה הסדירה. ומי שהיה הכי טוב במצטבר זוכה באליפות. האם לסטר או עירוני קרית שמונה היו שורדות פלייאוף כמו בכדורסל? סיכויים גבוהים מאוד שלא. מאות מיליונים בעולם טוענים בתוקף שכדורגל הוא ספורט מרגש. שיקום אחד שרוצה ככה את הכדורסל שלו.

עד אז,

יאללה הפועל!!!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s