פוסט-פוסט פורים: נגיסי ברווז בנוסח עמלק

בין ההתמקמות בבית החדש, עומס החיים הישראלי המכה ללא רחם והפיכתנו לראשונה ל"תושבי הדרום" עם שובו של "המצב", פרייהייט פרודקשנס בע"מ גאים להציג שאריות ממשלוחי המנות של שבוע שעבר. נא לסיים לפני הפסח.

1. לא לשכוח לשכוח!

בקרב קהילות שומרי המצוות לסוגיהם, הפור-פליי המוביל לחג הפורים הוא "שבת זכור". עיקר מצוותו של יום היא התכנסות בבתי הכנסיות לשמיעת "פרשת זכור", מקבץ של מספר פסוקים הנוגע ל"מחיית עמלק", אחת המצוות המוזרות והשנויות במחלוקת ביהדות, ומהווה את סגירת המעגל הליטורגית בין סיפור המגילה למאבק הקוסמי בין היהדות לנמסיס מיתולוגי ונצחי. את הצורה בה יהודים דתיים רואים את העולם, דרך הפריזמה של עמלק, העתיקו ישראלים חילונים רבים דרך היחס שלהם לשואה. מדובר באותו מעגל מיתי ממש, רק שזה האחרון מתחיל מאוחר יותר בהיסטוריה.  עבור צעירים מתלבטים בתוך המערכת, שחלקם אף יוצא אל מחוצה לה בהמשך (מי אמר אני?), זוהי לא פחות מאבן בוחן בו מתגלה סתירה מהותית בין המסורת היהודית לחלק מהערכים בעולם המודרני. על פניו מצווה עם ישראל לרדוף את האומה העמלקית עד אחרון בניה, עד אשר לא יהיה לה זכר על פני האדמה. זכורה לי במיוחד שעת מחנך בה הר"מ (=רב מחנך, הגרסה הישיבתית לתפקיד הנחשק של לקיחת אחריות על קבוצה של שלושים ילדים בגיל הכי קסום שלהם), שהיה ידוע בחיבתו למשחקים באש, העמיד בפנינו את הדילמה  בה אנו ניצבים מול ילד בלונדיני כבן חמש, עם הוכחות חותכות שמדובר בעמלקי בן מוות. הררים של תירוצים נכתבו נכתבים ויכתבו במטרה להסביר את הכתוב (אזהרה! אני מתכוון להציע פרוש אלטרנטיבי משלי כאחרון עלוני פרשת השבוע).  יש סיבה שאנחנו לא יודעים מי הוא עמלק וגם לעולם לא נדע (=זה סוג של עקדת יצחק לאומית, לבדוק עם הדבקות שלנו שורדת את הרעיון), עמלק רק משל היה לרע שבתוכנו או לזה שמחוצה לנו. דבר מאלה לא שינה את המבוכה הבסיסית של הנער המתלבט שתורתו הקדושה מצווה עליו לבצע ג'נוסייד. המחשבה שהג'נוסייד הזה הוא רק "אידיאל" ולא "הלכה למעשה" אמנם שיפרה את המצוקה הטכנית הכרוכה בחיסולם הפיסי של העמלקים, אך לא שיפרה במאום את המשבר הרוחני שמלווה בהתפרקות  האיטית אך הקונסיסטנטית של האמונה שקיום מצוות היהדות ועולם מוסרי כפי שאתה מבין אותו יכולים לחיות בהרמוניה.

אני מבקש להציע קריאה חדשה בפרשת זכור, שמנטרלת לחלוטין את המטען הג'נוסיידי, ויכולה לשמש גם כמתכון מצוין במקרה שיש לכם ברווז גרעיני במקרר ואתם לא ממש יודעים מה לעשות איתו. התורה מצווה "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים". לאויב מיתולוגי יש תפקיד. במדבר, בדרכים, בגלות ניתן אפילו לכנות זאת תפקיד הישרדותי. אסור ליהודי לרגע לשכוח את עמלק. בהמשך מצווה התורה למחות אותו וזה לשונה: "והיה בהניח יהוה אלוהיך לך מכל אויבך מסביב בארץ אשר יהוה אלוהיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח".  למעשה הכתוב אינו מדבר על מחיית עמלק אלא על מחיית זכרו. במילים אחרות, חייבים לזכור את עמלק במדבר, אבל ברגע שמתיישבים אסור בשום אופן לשכוח למחות את הזיכרון הזה, או במילים אחרות, לשכוח. יש פה ציווי לזהות את הפער בין חירום לשגרה, בין אתגר לסכנה קיומית, בין חיים על הקצה לחיים נורמאלים.

יגיד מי שיגיד שהמסר שלי מתעלם מכך שטרם "הניחו לנו מכל אויבנו מסביב", ושהגרעין בטהרן הוא סכנה קיומית ממדרגה ראשונה. יתכן שהכול נכון ושאכן חיים במעגל של פחד שנאה וחזונות נקמה הם מחויבי המציאות לאור פתיחת סניף "פיצוחי הברווז" באזורנו. רק שימו לב שברמה הרעיונית זה מבטל לחלוטין את השיגי הציונות כתנועה, אם לא שולל אותה כרעיון.  הגישה של ביבי ושות' כלפיי המציאות (יאמר לזכותו שהוא רק נושא הגדל העכשווי של שיטה עתיקה מאוד) היא של מדינת ישראל כשטעטל עצום. גטו של מיליונים. מדינה ריבונית עם צבא, פרלמנט ונשק גרעיני, המתמודדת עם אותם אתגרים, מאותה עמדה, עם אותם כלים שאפיינו את היהודים בגלותם, וספציפית בזו המזרח אירופאית שבה נהגה סגרגציה חריפה ומינימום יחסי גומלין חיוביים בין היהודי לסביבתו הנוצרית. בשביל זה מכובדי, באמת שלא היה שווה לזרוק מפה את כל הערבים.

ב. אם כבר בג'נוסייד עסקינן

גם פורים עצמו מלווה במבוכה ג'נוסיידית מסוימת. לרגל הקרנבל היהודי הקרב ובא, גם הפייסבוק שלי, כשל שאר אחי השמאלנים, הוצף השבוע בתזכורות שמה שאנחנו חוגגים למעשה הוא טבח מטורף של 75 אלף פרסים על נשיהם וטפם. אני קורא כאן באופן רשמי לסדר את אחי החילונים והאתיאיסטים למיניהם תוך קריאה נרגשת להוצאת המקל מהתחת: פורים הוא חג שמבוסס על סיפור שלא היה ולא נברא. קיימת הסכמה  מחקרית כמעט מקיר לקיר שמדובר בפארסה היטולית שצורפה מאוד מאוחר למסורת הקרנבלית שמקיפה אותה, ובצד ההיפוך המפורסם הכלי האומנותי המרכזי שלה הוא ההגזמה הפראית: החל מכמויות האלכוהול שהמלך צורך, דרך הצורך שלו לבעול כל בתולה בממלכה אחרי שהיא התכוננה שנה שלמה לאונס המלכותי, גובהם הדמיוני של עמודי התלייה וכמובן מספרי ההרוגים במסע הנקמה ההזוי של מרדכי. (ספרה המסכם של אדל ברלין בנושא תורגם לעברית במסגרת האנציקלופדיה "מקרא לישראל", ומכיל ביבליוגראפיה מקיפה ביותר בנושא). העובדה שטקסט שכל שורה בו נועדה למצב אותו כבלתי מתקבל על הדעת נחשבת בעיני רבים כהיסטוריה היא נקודת עניות נוספת מבית מדרשם של היהדות הרבנית והאורתודוקסיה.

אחד ממאפייניה המובהקים ביותר של היהדות הרבנית הוא איתורם של שרידים של חוויות דתיות שניתן להגדיר כ"כיף", בידודן, עיקורן וחיסולן. דוגמאות לא חסרות אבל מספיק להזכיר כיצד סיפור יציאת מצרים הקסום הפך לדיון מתמטי עבש כמה מכות לקו המצרים על הים, וכיצד סיפור חנוכה ההרואי הפך לדיון יבשושי על הכיוון הנכון ממנו צריך להדליק את החנוכייה. הכרזה על פורים כיום אבל לאומי על מותם של עשרות אלפי פרסים חפים מפשע היא נפילה בדיוק למסגרת החשיבה הקטנונית, הצדקנית, ובעיקר הטוטאלית שהאורתודוכסיה מכתיבה.

ידישקייט-עשה זאת בעצמך!

בין סוגיית שבת זכור וטבח פורים מקשרת קריאת התגר על דפוסי החשיבה האורתודוקסיים. אני לא מבקש לטעון שהפירוש שלי עדיף או נכון יותר מפירושים קודמים, אני גם לא מבקש לפסול את הלגיטימיות של המסורות הקיימות של פורים. מה שאני אומר הוא שהיהודי החילוני מוזמן להסתכל על היהדות מחוץ למסגרת שקיבע עבורו היהודי הדתי. שהיהדות יכולה להיות מאגר תרבותי כמעט אינסופי שאתם רשאים לטעון אותו בתוכן על פי סולם הערכים שלכם ותפיסת עולמכם. שבניגוד מה שהדתיים מנסים למכור לכם, ניתן ליצור רוח חדשה המורכבת מחומרים יהודיים בלי מותר ואסור, נכון ולא נכון או טמא וטהור. עד אז הרבנות האורתודוכסית תמשיך להגדיר עבור כולנו את המדינה היהודית בגבולותיה הצרים של ההלכה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על פוסט-פוסט פורים: נגיסי ברווז בנוסח עמלק

  1. חנן הגיב:

    יוחאי – שיחקת אותה. לגזור ולשמור. חנן

  2. בז'ז'ק הגיב:

    ראשית, בתור בור מחוסר פייסבוק (שמנוי לבלוג שלך בלי עזרתו של האח צוקרברג) ממש הפתיע אותי הדיווח על קיומה של תנועת "לכל פרסי יש שם". נו, בסדר, ברח לעוד מישהו פלוץ מנטאלי. אל תיתן לעובדה שזה לא באמת קרה להרוס להם את הסרט.
    לגופו של עניין, בתפיסה שלי הדתיים בפדיחה מכל הקטע הזה של עמלק והמצוה הזו מבחינתם מחייבת ורלווינטית כמו פרה אדומה. הרי בינינו, ברור להם כמו שברור לנו שאלה מים מתחת לגשר. אבל עדיין צריך למלא במשהו את הסילבוס – גם בישיבה.
    לשכוח נראה לי פחות מועיל מלזכור באופן כללי. מה גם, שאנחנו נעשה את זה גם אם לא יזכירו לנו שצריך. זה היופי בטקסטים דתיים – זה כאילו אומר לך "אל תחשוב על פיל לבן" ואז אתה מגיע לסוף הספר והחיה הדמיונית והענקית עדיין לא משחררת. ומה זה אומר לגביך? חכה לספר ההמשך…
    ואתה ידידי תזכור מהי עגלה חרופה כנראה לתמיד וזה לא יחרפן לך את השכל והרבנות לא תפתח מחלקת בירורי עמלקיות.
    כי למזלנו, לא כל המאמינים משוגעים וגם לא כל הזוכרים.

    • בז'ז'ק הגיב:

      בסדר, ערופה

    • yohac הגיב:

      העובדהה שנזרקת לתוך זה משום מקום, מסבירה למה קל לך יותר גם תוך כדי לפתח הרמת גבה משועשעת כלפיי כל הסיפור. עבור מי שגדל לתוך זה מההתחלה יש שלב מסויים (אצלי למשל הוא נמשך כמה חודשים, והוא עובר לרוב גם אצל מי שנשאר דתי) שאתה מסתכל על כל העסק for real. ובקשר לפייסבוק-כנראה זה רק מכיוון שאתה מחשבאי מחונן-עד רגע זה יש לי מספר חד ספרתי של מנויים, ומספר דו ספרתי של אנשים ששאלו איך עושים מנוי ולא ידעתי מה לענות להם…

  3. רמונה הגיב:

    זה הכי מוצלח שלך עד כה! בחיי גזור ושמור!
    ועכשיו ברור לגמרי למה לא רק שצריך לחזור ארצה אלא גם לספוג כמה מטחי טילים: בשביל האומנות! שהרי אין אומנות טובה ללא סבל.

    • yohac הגיב:

      לא נעים כי בכל זאת מדובר בתכנית מיינסטרים, אבל מדובר בקטע שהוא לא פחות מגאוני. כבוד לעדה (חובבי הומור שואה ופרסים כאחד)

  4. דן הגיב:

    באיחור מה, כי רק עכשיו היה לי זמן (תוך כדי האזנה אקטיבית לפרודג'י).
    מצויין וממש כיף לקרוא את החומרים שלך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s