יאללה לקלפי: רשימת בחירות אחרונה בהחלט

בעוד פחות מארבעים ושמונה שעות יגיעו הבחירות. אני לא יודע מה אתכם, אבל לפחות בשבילי מאז החיסול הממוקד שביצע נתניהו במחאה האזרחית של 2011 רוב התקוות שלי מנותבות לרגע הזה. תרגום חלקי, מוגבל וראשוני של סך התקוות המגוונות, הכוללות ולעיתים אף הסותרות שניסחנו בקיץ ההוא לכדיי שינוי המפה הפוליטית. את האני מאמין הבסיסי שלי על הבחירות, ניסחתי כבר ב"רשימת הצפרדעים" לפני כמה שבועות. ככל שעבר הזמן, יותר ויותר אנשים ביקשו ממני לחשוף את הראציונל שמאחורי הבחירה האישית שלי. אני אפתח בניסיון נואש להוציא את הרוח מהטרנד של מפלגות קטנות, אמשיך במטרה הכללית, ואסיים בבחירתי האישית.

קטן קטן אבל שטן: הפרצוף האמיתי של הצבעת המחאה שלכם

הפרק הזה מניח בצד את התפיסה שלי שלריאליות כניסה לכנסת יש תפקיד מכריע, ושחשוב להצביע למפלגות שיכנסו. הוא מבקש לפרק מבחינת תוכן ההצבעה בלבד את מבחר הטרנדים שמוזכרים כאופציית פיתוי לשמאלנים מיואשים. בהקשר הזה אני בוחר באופן מודע להניח למצביעי דעם לנפשם.

עם שלם: הרב אמסלם עושה רושם של איש נחמד, אבל כל הטרנד סביבו מסתכם ב"חרדי שחושב שצריך לגייס חרדים". אם בזה מסתכמת התודעה הפוליטית שלכם אתם בצרות צרורות. אמסלם הוא איש ימין מדיני, שהודיע שימליץ על נתניהו לראשות הממשלה. הוא מציע קפיטליזם עם חמלה, אורתודוכסיה עם חיוך ומיליטריזם עם גיוס חרדים. עבור חרדים בפועל ומצביעי ש"ס הוא ללא ספק בחירה של אמיצים. לשמאלנים זו סתם בחירה של מטומטמים.

ארץ חדשה: כמי שהתחיל את חייו כמתנחל דתי אני האחרון שאתנגד עקרונית לקבל חוזרים בתשובה. יתכן מאוד שכל העסק כנה ואמיתי, יתכן מאוד גם שלא. מדובר בפרויקט יקר מאוד. ארץ חדשה יכלה להנות מהילת המרטיר שמתעלמים ממנו, ושלושה שבועות לפני הבחירות, הזמן המושלם לכל הדעות, הוצפה בבת אחת בכל כלי התקשורת. יש לי תחושה חזקה מאוד שמישהו מריץ אותו, והוא לא בטוח פחות מסוכן מהאנשים שהוא חושף. קונספירטיבי? בודאי. בטוח שלא פחות ממנו. אני אישית מוכן לתת לו צ'אנס אמיתי להוכיח את עצמו. לפרגן לו מקום בפרלמנט במסגרת ההימור הזה נראה לי כמו הגזמה פראית.

עלה ירוק הרשימה הליברלית: תחת המסווה הטרנדי הוותיק של ג'וינטים לכולם, החבורה הזו מבקשת להכניס את התנועה האמריקאית החולה של הליברטאריאניזם לכנסת ישראל. תחת סיסמאות השוויון והחופש החרותנות מבקשת לגזול מאיתנו כל סוג של הגנה ממשלתית, ולאפשר לבעלי ההון להשתולל חופשי. "בקפיטליזם לכולם יש את החופש לישון מתחת לגשר", אמר מרקס, והתכוון בדיוק לחבר'ה האלו. יש רק שני סוגים של חרותנים בעולם: נאיבים ומיסטר ברנז. בעוד הצבעה לאמסלם זה סתם עוד מאותו הדבר, הצבעה ליניב מספקת סקרנות והצבעה לדעם תקווה, עלה ירוק היא סכנה. אסור לתת לאנשים האלו להיכנס לכנסת. הם "עצמה לישראל" חברתית-כלכלית.

אז מה כן?

הדבר החשוב באמת הוא להצביע לשמאל. יש הרבה דרכים להבין שמאל, והמון סוגיות שונות שלכל אחת מגיע הכבוד שלה, וזוכה לדגש משתנה במפלגות השונות. המסע להצלת ישראל צריך להיות משותף, מכיל, סולידארי. יש לי המון ביקורת על הדרך שכל אחת מהמפלגות מציעה. בשורה התחתונה מפלגת העבודה, מרצ, בל"ד ודעם (במידה ותיכנס, היא לא) הן בנות ברית אידיאולוגיות שאני לא רוצה לצאת למסע הזה בלעדיהן. כל הצבעה כזו מכבדת את בעליה, ודוחפת בדרכה לישראל טובה יותר. העובדה שעל סף הכניסה לכנסת בסקרים מציעות כל המפלגות הללו דמויות שיהפכו לפרלמנטרים מעולים שיעבדו בשבילנו צריכה לעודד מאוד. לשמאלן הישראלי אין מה להרגיש ייאוש, אולי להפך. עומדות בפניו מספר אופציות ראויות וטובות. לכו לקלפי, שימו את הפתק שלכם, ותפסיקו לבכות. אם אתם לא מסוגלים בכנות להאמין בבחירה של עצמכם אף אחד אחר לא יאמין לכם. הבחירות עוד לא התרחשו, הכל פתוח, ואנחנו צריכים לשאוף להפיל את נתניהו. גם אם זה לא יקרה, אופוזיציה חזקה, שמקיפה קרוב למחצית פרלמנט ומציעה אלטרנטיבה שלטונית בהירה ולוחמנית לשלטון היא נקודת מוצא עדיפה בהרבה ממה שיש לנו כרגע (18 מנדטים סך הכל לעבודה, מרצ חד"ש ובל"ד). נתניהו ייצא מהבחירות חבול אלקטוראלית אך בטוח בעצמו כמו שרק נשיא אמריקאי שנוי במחלוקת שנבחר לכהונה שנייה יכול. חבל שזה לא קרה לכתחילה, אבל אחרי הבחירות הניחו בבקשה בצד את הקמפיינים הנגטיבים, הלכלוכים האישיים וההתרכזות הטפלה בשאלה למה דווקא אני הדרך היחידה הראויה לשמאל הישראלי. אני מכבד מאוד כל אחת מהבחירות האלו, ומאחל למפלגות האלו, שותפות לדרך ולמחלוקת, הצלחה מכל הלב. אני מאוד אשמח לראות אותן גדלות משמעותית.

מחר חד"ש: שותפות יהודית-ערבית כצו השעה המצפוני שלי

לראשונה בחיי אני הולך להצביע בבחירות לחד"ש. זו לא הדרך הראויה היחידה, זוהי הדרך הכי נכונה בשבילי. גם היא רחוקה מלהיות מושלמת. על עצמי לספר ידעתי כמה זמן לקח לי להגיע לשם, וכמה זה תהליך שהוא גם נפשי-זהותי ולא רק אידיאולוגי-פוליטי. אני מבין באופן הכי עמוק אנשים שאומרים שהם פשוט לא מסוגלים לראות בחד"ש אופציה. מבחינתי הבחירות הן גם הזדמנות לדבר על פוליטיקה, לחדד עמדות וגם למקם את עצמך על ציר מסוים בסוגיות ייסוד. יש בהם דיאלקטיקה מאוד עדינה של ריאל-פוליטיק ואידיאולוגיה. למעשה מה שיטענו כלפיי מצביעי עבודה, הוא בדיוק אותו טיעון שאני מפנה כלפיי דעם או בל"ד. בשאלה של יחסיי מציאות-פנטזיה כל אחד קובע את הגבול שלו.

 אני מצביע לחד"ש כי אני איש שמאל שרואה בשמאל חבילה אחת. להעניק לפלסטיני בשטחים את הזכות לבחור ולעצב את גורלו. להעניק שוויון לכל אזרחיי המדינה ללא הבדלי דת, גזע, מוצא אתני או מגדר. שוויון הזדמנויות. סביבה ירוקה, חינוך ובריאות ציבוריים, שליטה ממלכתית בנכסיי טבע, ביטול העבודה הקבלנית ועידוד העבודה המאורגנת. צמצום פערי מרכז-פריפריה ועניים עשירים. כל השאיפות האלו באות אצלי מאותה תפיסת צדק ושוויון בסיסיים. אני יודע שחבריי הכנסת של חד"ש ילחמו עבורי, בהתאם לתפיסת עולמי וימשיכו לקדם קיימות, שוויון, סוציאליזם, וזכויות ולהתנגד לשלטון שיקדם בדיוק את ההיפך. לכל אלו ניתן להוסיף גם את הסיכוי להכניס לכנסת את נבילה אספניולי, מספר חמש ברשימה, פעילה פמיניסטית שאני מוכן להלחם עבור הסיכוי שהיא תילחם עבורי. יש מפלגות נוספות שמרימות את הדגלים האלו, אבל רק חד"ש עושה את זה במסגרת רשמית של שותפות ערבית-יהודית. לא על ידי ביטול ההבדלים והתרכזות במעמד בלבד, אלא מתוך הכרה שמדובר באוכלוסיות שונות, עם מטען פוליטי-זהותי שונה, וצרכים שונים, תוך ריבוי קולות ומגמות. כזו אני רוצה את השותפות שלי גם במחיר העובדה שלא פעם המגמה שבה אני תומך תהיה על התחתונה.

ההשוואה של ישראל לגרמניה היא כמעט ברירת המחדל של השמאלן המתוסכל, אלא שאני לא מבקש לדבר על הנאצים והשואה, אלא לקחת את ההשוואה הזו קצת אחורה בהיסטוריה, לתקופה הפורמטיבית של גרמניה המודרנית. במהלך המאה ה-19, החלו הנסיכיות והממלכות הגרמניות לדמיין את עצמם כאומה אחת. גם אצלם זה כלל התקוממות המונית, עם משמעויות מקומיות ובינלאומיות נגד הסדר הקיים שדוכאה ביד ברזל על ידי הכוחות השמרניים ב-1848. לכל אורך המאבק לאיחוד גרמניה תפסה "השאלה היהודית" מקום מרכזי מאוד בשיח הפנים גרמני. עבור החלק הליברלי והשמאלי זו בכלל לא הייתה שאלה האם הם אוהבים יהודים, או בכלל מכירים יהודים. סוגיית האמנציפציה וגבולות ההכלה של המיעוט הפכה לנייר הלקמוס שמבטא איזה סוג של גרמניה הולכת לקום. אזרחית והומניסטית או אתנית פולקיסטית. במידה מסוימת מצבם היה טוב בהרבה משלנו: המיעוט היהודי היה זערורי, והשותפות עם היהודים כאידיאולוגיה הקיפה את כל הכוחות האנטי-פולקיסטים במרכז ובשמאל. איש לא חשב שמקומו של השיח הזה הוא קיצוני או רדיקלי. לא ניתן כמעט למצוא שילוב של ערבים בחברת הרוב בישראל ברמה שמתקרבת לרמת ההשתלבות של יהודי גרמניה. אם שם זה נגמר כמו שזה נגמר יש לנו סיבות טובות לדאוג.

הדגל הערבי-יהודי איננו עוד דגל. הוא צו השעה. הוא נייר הלקמוס שלנו, וכרגע הוא נפסל על ידי מרבית הציבור כלא לגיטימי. אני יודע איפה אני צריך להיות ברגע הזה, ועם מי אני רוצה לצעוד כתף אל כתף למען עתיד משותף. אני גם יודע שאני צריך לוותר על כל מיני דברים למען השותפות הזו. הזהות שלי היא יהודית. היא כוללת גם את מקומה של היהדות כדת ותרבות. את היחס שלי לזרמים דתיים ורוחניים שונים. את הקשר שלי להיסטוריה של קהילות יהודיות בגולה, וליהדות התפוצות היום. כל זה לא אמור לעניין את מוחמד בראכה. אם ארצה או לא הציונות היא נקודת ההתייחסות שלי מבחינה זהותית, תרבותית והיסטורית. זה לא צריך לעניין את עפו אגברייה. אני מוכן להניח בצד חלק מהזהות שלי והמטרות שלי בשביל הסיכוי לבנות מדינה יחד עם חנא סווייד ונבילה אספניולי.

יש מפלגות שמייצגות טוב יותר את האינטרס הצר שלי. אני אישית, כיהודי, חילוני, בן מעמד ביניים עם קלפים טובים להצליח בארץ ובחו"ל, חלק מאליטה אינטלקטואלית-אקדמית, מסרב לראות בעצמי סקטור. אני מבקש ליצור סולידאריות עם אנשים שהם לא אני. עניים, מיעוטים, עובדי קבלן, נכים, טרנסג'נדרים, כולם. אני לא מוכן יותר להיות במקום שיגדיר לערבים מה הם צריכים להיות, ואני מבין שהציונות לא יכולה להיות המכנה המשותף. כשאני אומר "מעמדות נמוכים" זה כולל גם חרדים. שאני אומר זכויות עובדים זה כולל גם תושבי התנחלויות. חשוב לי להלחם במדיניות ולא באנשים. שילוב נכון של חרדים בחברה ופינוי יהודה ושומרון שניהם פרויקטים כלכליים יקרים הרבה יותר מתקציב ההתנחלויות והישיבות. הגיע הזמן להפנים שפינוי התנחלויות והפרדת דת ומדינה צריכים להיות מנוסחים  בשפה ערכית-מוסרית ולא כפופוליזם כלכלי. שאני חושב על מנהל מקרקעי ישראל זה לא רק כמה קרקעות הוא מפשיר, באיזה מחיר הוא מוכר אותן ולמי, ואיך זה משפיע על הסיכוי שלי לרכוש בית משלי. זו גם העובדה שהוא גוף שנוצר במטרה לשמור את הקרקעות בידיים יהודיות ולמנוע אותן מערבים. בשביל ליצור כאן עתיד טוב יותר אני מוכרח לצמצם את עצמי. להיות מוכן להקשיב. לשכנע ולהשתכנע.

יש המון דברים בחד"ש שלא נוחים לי. אני לא בטוח שאני מגדיר את עצמי "קומוניסט". גם אם כן, לנין וטרוצקי לא היו האבות הראשונים שהייתי בוחר. הייתי רוצה לראות יותר יהודים. הייתי רוצה לראות נשים במקום יותר גבוה. הייתי שמח שמזכירות מק"י תהיה פתוחה יותר, ושבצד תראבוט אוכל למצוא על הפתק שלהם בבחירות הבאות גם את דעם. בחלק מהמקרים אני תומך בהלאמה. באחרים יש פתרונות ביניים שהם לא הפרטה מופקרת שיותר לרוחי. אני לא מתכוון לעמוד בצד ולצקצק. השותפות הזו היא התקווה למחר טוב יותר. שם אני צריך להיות. אני היהודי של חד"ש. אני מתכוון להביא את כל מה שיש בי ולקבל את כל מה שהוא לא אני בשביל לבנות בצורה הכי אמיתית, קשה, סיזיפית ועמוקה מדינה ראויה לגדל בה את ילדיי. אני קורא לכולכם להצטרף אליי ולהפוך את החזון הזה למרכזי ולגיטימי. חזון שיכול להגדיר מחדש את ישראל. גם אם מילותיו שנויות במחלוקת, אני מאוד שמח שלהמנון שלנו קוראים "התקווה". תקווה למחר חד"ש.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על יאללה לקלפי: רשימת בחירות אחרונה בהחלט

  1. דן הגיב:

    לגבי שלושת המפלגות הראשונות. פסקאות מאוד קצרות ומילים מאוד קשות (בחירה של מטומטמים, הגזמה פראית וסכנה). כשני הולך לתקוף בצורה כה רצינית במילים, אני מעדיף להאריך את הדיון, כך שמי שלא בקיא בנושא המדובר יבין למה אני קורא לו מטומטם, מגזימן או מסוכן. זה דבר שאי אפשר לדעתי לעשות בפסקא אחת (לפחות אני לא יכול). בנוסף הייתי שמח לראות אותך גם משחק את פרקליטו של השטן ומנסה כן להיכנס לנעליים של אלו שהולכים להצביע למפלגות האלו ומסביר למה כן, ורק אחר כך מעביר את הביקורת הקשה שיש לך.

    אבל (וזה אבל מאוד חשוב):
    הפסקאות בהן דיברת על חד"ש ריגשו אותי.
    לא כי אני הולך להצביע חד"ש (אחרי שעברתי על המצע שלהם בלב כואב אני לא מצביע להם כי אני לא מסכים איתם על הרבה דברים, וחבל לי לא לתת את הכח לאנשים טובים שפועלים לשוני שבו הם מאמינים, כמו דב חנין), כי הייתה שם תקווה אמיתית וכנות.
    הכתיבה של סוף המאמר היא מצויינת, ולדעתי מהדברים היותר טובים שכתבת עד עכשיו, אם לא הטכסט הטוב ביותר.

    תמשיך לכתוב, תמשיך לפרסם, ונקווה שבעוד כמה שעות (אני חושב שזה כבר מתקרב ל35) נתראה במדינה אחרת.

  2. liorgimel הגיב:

    פוסט נהדר, כל הכבוד. ותודה על הבלוג באופן כללי.

  3. פינגבאק: איך אתה מסוגל להצביע לערבים? ניתוח לב פתוח של הצבעתי לרשימה המשותפת | פרייהייט

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s